הלכתי לי באמצע שביל העפר הראשי של המחנה-השעה הייתה 3  בלילה.
נזהרתי שלא ללכלך את עצמי ואת הנעליים באבק-הפודרה הלבן שהשביל
היה מורכב ממנו,ושהבדיל אותו מהאדמה החומה והמגעילה של כל אחד
מהשבטים שהיו על שפת השביל.
הגעתי עד לשבט של תום,וחזרתי למפקדה.בכל זאת,הייתה לי משמרת
לילה.
הגענו יום לפני כולם-סידרנו,הרכבנו,בנינו,סחבנו,ועלינו על
הערסלים שהכנו מתים מעייפות. רק אני וליאור נשארנו ערים כל
הלילה ושמרנו על המחנה מחדר המלחמה-הקב"טיה.הצטרפו אלינו כל
מיני טיפוסים מוזרים ששימשו בתור מאבטחים במחנה-אחד עולה
מרוסיה,חייל קרבי בסדיר,עוד אחת פסיכית,ואיתי העבריין,שעיצבן
את כולנו.

המשמרת שלנו התחילה ב1 בלילה-הייתי בדרך למקלחות,שהמרכזת שלי
באה ושאלה אותי אם אני רוצה להיות בח"מל-הסכמתי,רצתי
למקלחת,וכשחזרתי כבר הייתה אמורה להתחיל המשמרת שלי.
השעתיים הראשונות של המשמרת עברו במהירות יחסית-אני וליאור
הרצנו קטעים ביחד עם המאבטחים שעברו ליד המבנה שלנו מדי פעם,
והכל היה בסדר.בערך ב3 בלילה,הרגשתי שנרדמות לי ממש הרגליים.
יצאתי לסיבוב ביער שהיה ריק מאנשים,לבינתיים.חשבתי לעצמי על
האבסורד שכל כך שקט וריק כאן עכשיו,ושיהיה פה כזה רעש עצום
למחרת בבוקר,כשכל השבטים יגיעו.
חזרתי למשמרת,היא נגמרה בשעה 6,ביחד עם האוטובוס והשבט הראשון
שנכנס למחנה.הלכתי לישון על המיטת שדה במרפאה-נפלתי סחוטה
לגמרי מעייפות.פעם הבאה שהיתעוררתי השעה הייתה 10 בבוקר-הבחור
של המרפאה העיר אותי ושאל אם אני חולה.לא הצלחתי לחזור לישון
אז יצאתי משם,וראיתי את חברה שלי באה מולי-רצנו אחת אל
השניה,וקפצתי אליה לשבט-הוא אמנם נראה כמו חלקת יער עם עצים
שפשוט מתחו ביניהם חבל,אבל זה היה השטח שלהם.ואז ראיתי את
תום-תום היה אחד מהשבט של חברה שלי-הוא היה אחד האנשים הכי
יפים שראיתי בחיים שלי.הייתה לו מין חזות גרמנית כזו,והזקן
שהוא גידל שיווה לפנים שלו בגרות אבל גם מין קטע "ערבי"
כזה-שרק גרם לי לחשוב שהוא נראה ממש טוב,בכל מצב.
היכרתי אותו כבר ממקודם-שבועיים לפני המחנה הייתי במסיבה שהוא
גם היה בה-וישבנו ודיברנו.הוא היה אחד האנשים היותר חמודים
שפגשתי באותו זמן,והוא גם היה מדריך מעולה.חצי מהשבט שלהם היה
מאוהב בו,וחברה שלי בעצמה אפילו נשבתה בקסמיו פעם אחת.

שלושה ימים אחרי,אני ותום ישבנו ודיברנו.מסתבר שתום הוא
קוסם-לא קוסם כזה של ימי הולדת,שמוציא שפן מהעניבה ועושה
טריקים סוג ז',
אלא קוסם אמיתי לגמרי-כמו שיש באגדות.צבטתי את עצמי בחוזקה כדי
לבדוק אם אני חולמת.כאב לי.זו הייתה מציאות לגמרי. אבל היא לא
נשכה אותי בחוזקה כמו תמיד,אלא עטפה אותי ברוך-זה היה קסם של
תום,רק בשבילי.הרגשתי שאני מרחפת,מעל ליער,עולה אט-אט
באוויר-שמתי לב שאני כבר רואה את האבק שהצטבר על צמרות
האורנים.
ופתאום,כבר לא הייתי שם-הגעתי למקום אחר,שאף פעם לא הייתי
בו,אבל הזכיר לי אלפי מקומות שהייתי בהם.תום היה לידי.הוא חיבק
אותי חזק ולא עזב אותי.רעדתי מרוב פחד,ותום הסביר לי שאין לי
לפחד כאן-הגעתי לגן עדן. כעסתי עליו,והתחלתי לצעוק "אבל....אני
עדיין צעירה! כל החיים לפני! אני לא רוצה למות עכשיו!".תום
חיבק אותי חזק,
יותר מהפעם הקודמת.סגרתי את העיניים שלי,מתמסרת לחיבוק הדוב
שלו.
פתחתי עיניים-ומצאתי את עצמי ביער,עם הנעליים מלאות האבק שלי
ורועדת מקור של אחרי המקלחת-השיער היה עדיין רטוב.
תום היה לידי,מחבק ושואל "קר לך?" עניתי שכן,ואז תום אמר משהו
שעד היום לא הבנתי "מיש,כל החיים לפנייך. את חופשייה".

לא הצלחתי להחליט אם מה שקרה היה מציאות לגמרי,או שפשוט נרדמתי
בידיים של תום,באמצע היער.את תום ראיתי אחרי הערב הזה עוד הרבה
פעמים, וכששאלתי אותו אם הוא זוכר את  אותו ערב ביער,
הוא אמר לי שבאותו ערב הוא ישן לגמרי. אבל הניצנוץ בעיניים שלו
הראה משהו אחר.