ולעיתים רחוקות, כשאני לא עסוקה יותר מדי בלחשוב על הקיץ ועל
כמה שאני שונאת חורף, הגשם יכול להיות אפילו מהנה... רוח
קרירה, תחושת ניקיון וטוהר, וריח של גשם. ריח של גשם, שבעצם לא
שונה מריח של אבק. בדיוק אותו ריח שיש כשהזקנה מהקומה למעלה
נזכרת לשטוף את המרפסת שלה בימי הקיץ החמים. אחח, אין כמו ריח
של גשם. ההתלהבות הזו מהריח של הגשם. וכשיש את הריח המיוחד
הזה, לפעמים, אני מעלה חיוך על הפנים ואומרת שחורף זה בכלל לא
נורא - בטח שזה לא נורא, זה הרי מזכיר לי את ימי הקיץ האלה
שהזקנה נזכרה לשטוף את המרפסת. חיוך מוכר שמגיע ממקום ישן. שוב
השענות על זיכרונות מטופשים. וזה לא משנה בכלל שהזקנה הזאת כבר
מתה...