|
"בית המשפט!"
קורא השופט
סדר למופת...
הנתבע נעמד
התובע מלומד
הנתבע מטורפד
עד ראשון
מדבר המון
ללא היגיון
עד שני
מדבר אני
על מה שקרה ביום שני
"התנגדות!"
קורא הסניגור בחריפות
השופט בוחר בהתעלמות
"איזו דמות?"
שואל התובע בהתרגשות
חיוך שטני על פני עם יהירות...
"זה ניתן לאימות?"
שואל הסניגור בהססנות
"אם ידי על התנ"ך, האל רואה בבהירות..."
ויכוח בתוך הצד המגונן
"סלח לי, אבל מאמין אתה באל?"
"בודאי!" - כמו שמאמין אני בזרובבל...
הנתבע כבר מזיע
והנה העד השלישי מגיע
ועליו ישירות מצביע
המצב עגום כבר לנתבע
הסניגור כבר כמעט נכנע
ואז נזכר, לעד הרביעי מיד קרא
"היה איתי באותו יום שני"
הוכחות לכך הציג רבות
הנתבע נשבע כי נטרתי לו
מעמדי מתערער
כוחם מתגבר
מבט אחד... השופט קלט...
לבנק מיד הלך התובע
הביא לו זהב מכל מטבע
דינו כבר נחרץ ולא בפתע...
אני מרוצה מעצמי
פירות שופעים מכניס לפי - שבע
סתם כי כיף זה , ללא הבצע. |
|
|
זה נורא מלחיץ
לראות שיש לך
סגרייה
אחרונה... כאילו
אתה הולך למות.
ק. מרכוס,
במסקנה אחרונה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.