כל שנה בסתיו
כשהימים מתקצרים
אני משירה את עליי
השלכת טובה להאבקה
כך אין חוצץ בין הרוח המלטף לבין פרחיי
כשחושך עוטף
הכוכבים מגלים לי מחדש
כי יפים חיוכיהם הרבים
מהחיוך הצורב האחד
כי לחוקר המיומן בשעות הלילה
לוחשים אורות רחוקים
אלפי מונים
מערפילי הבוקר
ומבוהק צהרי היום
יוהרה
מביטה בירוקי העד רוחשים סביבי
עם כל מגע של רוח תועה.
האם אינם רואים עד כמה כלה כוחם
להעניק צל לכל עובר אורח?
האם אינם כמהים להכיר
כתום ואדום וצהוב?
האם אין בהם געגוע
למגע ישיר בענפים חשופים?
עמל
ענפיי שלי עומדים גאים ויציבים
לאחר ששחררו את הפועלים
במפעל ייצור הגלוקוז הקטן
לחופשה מרוכזת
תיכף נשוב
בינתיים אפשר להגיע אליי
בכל הדרכים המקובלות | 