רבות מחשבותיי עליך. הרבה מהזמן אני תוהה אם אתה אכן קיים או
לא, אם אני מאמינה בך או לא או חלקית. אבל אני מניחה שאם הרבה
אנשים עוסקים במחשבות של "האם להאמין באלוהים או לא", כנראה יש
במה להאמין... או שרוצים שיהיה במה להאמין.

עד לא מזמן הייתי בטוחה שאתה קיים. עכשיו אני פחות ופחות
בטוחה...
עד לא מזמן שמתי ליד מיטתי ספר תנ"ך בטענה שאני מודה שגם אני
צריכה דבר מוחשי כדי שיזכיר לי משהו רוחני. את הספר החזרתי
למדף או לתיק כשיש שיעורי תנ"ך בבית הספר.
אני לא יודעת אם אני מאמינה בך, מאמינה חלקית, מאמינה רק כשאני
צריכה משהו להאמין בו או לא מאמינה בכלל. כל מה שאני יודעת הוא
שאני עוסקת רבות במחשבות האם אני מאמינה שנויה במחלוקת לא
מאמינה בכלל בקיומך, ועדיין אין לי תשובה.
הרי אף אחד, שיכול להעיד על כך, לא ראה אותך! אז מה גורם
לאנשים להאמין שאתה קיים?
ואם אתה קיים, איפה היית לעזאזל בתקופת השואה? בגירוש ספרד?
באסון התאומים? איפה אתה כשכל שני וחמישי מתפוצצים להם ערבים
בכל הארץ?! יכלת למנוע את הצונאמי! יכלת למנוע רעב ומחלות
בעולם!
הרי אתה כל יכול, לא? בשבילך כל הנ"ל לא אמורים להוות בעיה...
אני כל כך מבינה את כל המאמינים לשעבר, שהפסיקו להאמין בך
בעקבות כל האסונות המתמשכים האלו. ואולי זה קטן מצידי להבין
אותם (הרי אתה כל כך מורכב מעבר לכל הבנת המין האנושי), אבל
אני ספקנית בקשר לאלו שעדיין מאמינים שיש מישהו עליון שמחליט
על כל המתרחש, ומסוגל למנוע זאת ואינו עושה זאת... אלו שרואים
מה מתרחש בעולם (לאו דווקא בקרב היהודים), רואים אנשים שמתים
הרבה לפני הזמן שלהם, יודעים שאתה יכול למנוע את כל זה ולא
עושה זאת, ועדיין מאמינים בך.

אדם יוצר לעצמו משהו להאמין בו כדי שחייו יראו טובים יותר וכדי
שיהיה אופטימי בעת ההתמודדות עם הבעיות האינסופיות. הרי ברגע
שהוא אומר לעצמו "יהיה בסדר, בעזרת השם! אלוקים יעשה שהכל יהיה
טוב בסוף!", הוא מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמו, וזה נותן לו כוח
להתמודד עם הבעיות שיש לו עכשיו. בצדק, הוא מפחד שלא יוכל
להסתמך עליך (בהנחה שאני פונה למישהו שקיים), כי אז הוא יבין
שאין אותך שתוכל לפתור לו את הבעיות אם הוא יקיים מצוות
שצדיקים של הדת כתבו, ושזה מה שיש ורק הוא צריך להתמודד עם
זה.
אדם צריך את החומר כדי שייצג לו משהו רוחני... בגלל זה כמעט
בכל בית יש לפחות חמסה אחת ומזוזה אחת. בית הכנסת והתנ"ך הם
חלק מהסמלים שמשייכים לך, כאילו שבחרת אותם... הרי התנ"ך עצמו
מטיף "לא לעבודת האלילים"- אז למה לעזאזל קיים המנהג לנשק את
המזוזה?! למה בבתים של דתיים הדוקים, שכביכול מבינים את הכתוב
בתנ"ך אחד לאחד, נמצא תמונות של צדיקי הדת?! הרי מה זה תמונות
ומזוזה אם לא חומר?
אבל אי אפשר להאשים בזה את בני האדם. קשה מאוד לצפות מבן אדם
להאמין במשהו שלא רואים שומעים מרגישים אותו, זה כמו להאמין
באוויר... הרי זה מה שאתה בעצם, סוג של אוויר... "רוח
אלוהים".

ואם אתה כל כך כל יכול, עליון ואלוהי, למה בתנ"ך אתה מוצג
כדמות מאוד קנאית, רכושנית, פרפקציוניסטית ופחדנית? הרי אתה
אמור להתעלות על כל אלו... ואם אתה לא אמור להתעלות על כל אלו,
איך אתה מצפה שאנחנו, בני האדם הקטנים לעומתך, נתעלה על כל
אלו, לא נתפתה למחשבות ומעשי חמס שכאלו, ובתנ"ך אתה עוד מעניש
אותנו על כך...

כמובן שאם אתה קיים ואכן מחזיק בגדולתך, אתה ורק אתה אחראי לכל
הנפלאות שבעולם, לעובדה שנראית לאדם כל כך מינימליסטית -
העובדה שאנו נושמים - אך טמון בה כל כך הרבה. אתה אחראי לכל זה
ואיני ממעיטה ולו לרגע אחד בערכך. אבל איך אתה מצפה שנאמין
שאתה העליון והאלוהי שמייצג שלמות, אם אינך מושלם כלל?! יש בך
כל כך הרבה יתרונות אך עם זאת גם רבים חסרונותיך, ואי אפשר
להתעלם מאף אחד מהם.

יש אומרים שיש לי השקפה מאוד פסימית, אבל אני לא חושבת ככה.
אני חושבת לפי ההגיון שלי, ואם ההגיון שלי הגיוני או לא - על
זה כבר אפשר להתווכח.