מסתכלת עליך והלב שלי מחסיר פעימה
אתה מביט אלי ואני מחסירה נשימה
אין מחשבות, אין רצונות רק להיות איתך
כי איתך שום דבר לא יעזור. בלעדיך אני אבודה
כי להגיד לך אני לא יכולה
אתה מלא במחשבות על העתיד
חושב על אחרות ומספר לי תמיד
אבל אתה לא יודע כל כך הרבה
על הנסתר מעיניך את חייך בונה
כי אתה לא יודע, אתה לא שומע
כל עוד זה נסתר את הכאב אתה מונע
ממני בעיקר אבל גם מעצמך
אתה לא רוצה לפגוע אבל אתה פוגע בי כשאני לא איתך
מספיק לי רק מבט מספיקה גם רק מילה
אם תפסיק לדבר איתי אני באמת אהיה שבורה
קבורה תחת השתיקה שנקרעת בינינו לאט לאט
שוב על סף שבירה אבל רק כמעט
ואז אתה שובר את השתיקה
כאילו אתה יודע עד כמה היא מעיקה
כאילו אתה יודע על הסערה המתחוללת בתוכי
כשאתה שותק וכשאתה לא לידי
אתה מרגיע אותי בכמה משפטים
ושוב אני מרחפת גבוה בעננים
עדיין כבולה בשלשלאות המוסר
הכובלות אותי לאנשים שאוהבים אותי כן למטה, בכפר
אתה הרחק למעלה מרחף בין העננים
דוחק בי לבוא אחריך אבל עושה גם את ההפך לפעמים
נוגע לא נוגע
שותק וזה מייגע
כשאתה שותק אני נרתעת
וכשאתה מדבר אני נרגעת
כי בלעדיך אני לא יכולה
עלי האהבה הזאת קצת יותר מדי גדולה.