אוי מל, מה עשית? איך הכל נפל? כל הביצור הענק הזה שבניתי
סביבך, כל חומת ההגנה, בפליטת פה אחת שברת הכל. כמה זמן ומאמץ
השקעתי בויכוחים עם אנשים על הסרט שלך. "הוא לא מציג את כל
היהודים כמניאקים, יש כמה דמויות של יהודים טובים, יכול להיות
שהיו יהודים שבאמת רצו לרצוח את ישו, לכו תדעו, זאת לא
אנטישמיות". כל כך הרבה זמן עבר מאז, ואני עם עמדת "לא כל
העולם נגדנו" שלי חטפתי לראש ממך עם הידיעה שהופיעה בעיתון
לפני כמה ימים, מל גיבסון השתכר, שאל שוטר אם הוא יהודי ואמר
לו שהיהודים אשמים בכל המלחמות בעולם. בהההה, באלוהים מל,
חשבתי שאנחנו חברים כל כך טובים, איך יכולת לעשות לי את זה?

אני חייב לומר לך משהו, אני לא ממש מתעניין בכל הקטע של ישו.
זאת אומרת... שמע... בחור חמוד, אבל אנשים נרצחים כל יום
ולפעמים אפילו בצורות גרועות יותר מצליבה ובוא נודה על האמת
מל, יכול להיות שהיהודים באמת רצחו את ישו אבל על הזין שלי...
אם אני הייתי כל כך זקן כדי לקחת חלק במותו אז בטח כבר ממזמן
לא הייתי עובד במשרת שכר מינימום לסטודנטים ולא היו לי חברים
שהיו מנהלים עם עצמם את הקונפליקט הארוך והמתוסבך: "האם אני
פנקיסט או הארדקוריסט?" ומה לכל הרוחות זה אומר על החברים שלי?
ומה זה אומר עליהם אם אחד מהם מנצל את ההשתכרות שלו בשביל
להעליב עם שלם במקום לראות בכך הזדמנות להתפרע, לשבור כסאות,
לטפס על שולחנות ולנפנף עם הזין באוויר כמו כל שיכור נורמאלי?

רגע רגע, מה זאת אומרת אנחנו לא חברים? אוקיי אז נכון שבאמת לא
החמאתי על רוב הסרטים שלך, אבל בחייך, אני בחור די בררן, אתה
לא באמת יכול לצפות ממני לאהוב את "נשק קטלני" או "ציפור על
תיל" ובטח שלא את "מה נשים רוצות" ושמע, מה לכל הרוחות חשבת
שאתה עושה שם ב"מליון דולר הוטל"? אבל זה לא אומר כלום, יש לי
חבר שיש לו להקת בלאק מטאל ויותר קקה מזה לא יכול להיות לא?
הוא לא בקטע אנטי נוצרי דרך אגב, זה לא כמו הלהקות בלאק מטאל
עובדות שטן הנורבגיות האלו, טוב בעצם יש שם משהו קצת אנטי
נוצרי, אבל מתוך גישה יהודית. רגע אופס, לא אמרתי את זה. אנטי
נוצרי? אצלנו? לא... מה פתאום אחי, אנחנו היהודים, אנחנו
מקבלים את כולם, אפילו תורכים, וזה אומר הכל.
עזוב, שכח מהכל, נכון שאני לא אוהב את מה שעשית בהוליווד. אבל
אני אחד המעריצים הגדולים ביותר של "MAD MAX", ראיתי את הסרט
הזה עשרות פעמים ואפילו פעם אחת כשראיתי אותו עם חבר (איזה אחד
שמגדיר את עצמו הארדקוריסט, הוא גם נוהג לנפנף עם הזין כשהוא
שיכור) והוא ממש כעס בגלל שהוא הרגיש שמקס הזועם לא מספיק
זועם, אבל אני הרגעתי אותו, הבטחתי לו שאחרי כל הסצנות שלך
מתרוצץ עם האישה והילד בחורשות בסצנות זוללות רקטום, כשהם
ימותו, אתה באמת תזעם ותוציא החוצה את כל מה שחיכינו לו אצלך.
כי אחרי כל כך הרבה פעמים שצפיתי בו אני תמיד זוכר שפעם, בסוף
שנות ה70, היית זה שלא מאכזב את הקהל בסוף הסרט. במקום נניח,
וסתם ככה אני זורק דוגמא אקראית שלא קשורה לכלום, לפלוט הערה
גזענית.... נניח על היהודים... היית זה שהולך והורג חבורה של
בני זונות על אופנועים. אני אפילו זוכר שבנשק קטלני 2 היו
מסרים אנטי גזעניים, נגד אפליית שחורים והכל. בטח נורא התגאית
לשחק בסרט כזה, תמיד נחמד להיות ליברל טוב לב. רק ש... אתה
יודע איך זה. אם היית שונא גם יהודים וגם שחורים אז סבבה כי אז
לפחות אתה יוצר אחדות בניהם, אבל ברגע שאתה שונא רק יהודים,
שמע זאת מכה אחי, אנחנו לבד. ממש לבד כמו שאתה היית, בסוף של
מקס הזועם, עכשיו כשכבר נגמרה הנקמה אתה פשוט נהגת, לא יודע
לאיפה, על סף התמוטטות עצבים. אשתך והילד מתים. בטח הרגשה של
ניצול שואה, לאבד את המשפחה ככה, היום הם כאן ומחר הם לא. רגע
רגע, אני אמרתי שואה? תמחק את זה תיכף ומייד, לא  לא לא, זה לא
שאני מאשים את כל האנטישמים בעולם בעניין השואה, אפילו שאבא
שלך הוא מכחיש שואה ידוע, גם אוסקר שינדלר היה אנטישמי ובכל
זאת הוא חסיד אומות העולם. אבל אתה יודע איך זה, אנחנו יהודים,
כשאנחנו שומעים על אנטישמיות אנחנו חושבים על שואה, כשאנחנו
חושבים על שואה אנחנו חושבים על ילדים מתים. כשאנחנו חושבים על
ילדים מתים אנחנו חושבים על פיגועים, מה שבאופן בלתי נמנע הפך
אותך מל מיידית לערבי. לו הייתי גזען הייתי אומר שזה גרוע
עבורך, אך כיוון שאני ליברל מסריח אני רק אציין שלא כל הערבים
אותו דבר ויש מצב שאתה אחד מאותם ערבים שאפשר לשבת איתם על קפה
שחור וחומוס ולצחוק ביחד על האמריקאים (כאילו שאכפת לך,אתה גם
ככה אוסטרלי בעצם). אבל אני חייב להיות כנה איתך מל, אני
היחידי שיחשוב ככה כנראה.

למה בעצם שלא תרצה לשבת איתי על חומוס וקפה שחור? מה זאת אומרת
אתה לא מכיר אותי? אני מפורסם בקהילת מל גיבסון. אני היחידי
בעולם שיכול לשלב את הצירופים "סרט איכות" ו-"מקס הזועם" באותו
משפט. תעריך את זה יא'קקה.

האמת היא ש... אתה באמת לא מכיר אותי. אתה לא יודע שעוברת עלי
תקופה ממש לא קלה, נפרדתי מהחברה שלי לפני חודש, או יותר נכון
יצאנו להפסקה ואני נמצא עכשיו בשלב הזה שבו שנאה עצמית היא ממש
הלחם והמים שלי. אני מלא בשנאה עצמית, אתה לא יודע? הו, ברור
שאתה לא יודע, אתה לא באמת חבר. זוכר שבנשק קטלני היה לך כדור
ששמרת אותו לעצמך? אז אמנם אני לא בקטע התאבדותי אבל אני כן
מרגיש את מה שאתה הרגשת אז, כשאחזת בכדור, שלפעמים בא לך פשוט
לסיים את הכל. זה נגמר כי אני פחדן, פחדתי לאבד את החופש שלי
עם עצמי ולכן ויתרתי על הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. ואם תרשה
לי שנייה לצטט אותך מ"לב אמיץ" (ותקן אותי עם אני טועה ואני
בטח טועה כי אני מטומטם) :
"They can take our lives,
but they can never take our freedom!"
אבל מה לעשות עם החופש הזה מל? מה יעשה אדם מת עם החופש שלו?.
פתאום כשאתה חופשי אתה מגלה עד כמה חופש זה עניין יחסי, כשהשוק
חופשי אז כולם חופשיים לדפוק אותך וכשחופש הדיבור חופשי אז
כולם רשאים לומר דברים כמו "היהודים אשמים בכל המלחמות בעולם",
(אני אומנם מאמין ב"אני לא מסכים אם מה שאתה אומר אבל אמות כדי
שתוכל לומר זאת", אבל בחייך אחי, זה ממש פגע בי) וכשהבחירה
חופשית אז כולם חופשיים לבחור את הדרכים הלא נכונות עבורם,
כמוני למשל.

היית אוהב אותה מל, אמנם יהודיה מסריחה, אבל מותק של בחורה,
יפה, חכמה, היה שם הכל. תמיד מאבדים את מה שבאמת חשוב לא? אם
היינו מאבדים דברים לא חשובים אז לא היינו חושבים עליהם והם
בעצם לא היו נכנסים לתוך ההגדה של אבידה.

פעם היה לי ויכוח עם אבא שלה על "הפסיון של ישו".
אני טענתי שלא צריך לקפוץ למסקנות.
הוא קפץ למסקנות.
מה זה קשה לי להודות שהוא צדק,
אם היית חבר אמיתי לא היית נותן לזה לקרות.

זה נכון שג'ורג' מילר מימן את מקס הזועם בעזרת עבודתו כרופא
חדר מיון? זה קצת מצחיק לא? הבן אדם רואה אנשים פצועים כל היום
ואז הולך ועושה סרט כזה. זה ממש כמו לראות יהודים כל היום (הרי
אנחנו שולטים בתעשיית הסרטים לא? כמו שאנחנו שולטים בכל העולם)
ואז לעשות סרט עם יהודים, איכס.

אתמול ראיתי כתבה עליך בעיתון. כתבו שם שאתה מתנצל ואתה רוצה
להינצל ואתה מבקש סליחה מהעם היהודי ואתה מעוניין שיעזרו לך
ובלא בלא בלא.
אני חייב לומר לך, זה יהיה קשה, הפסיון של ישו יראה כמו ארוחה
במקדונאלדס ליד הפסיון שלך, מל. הם ייקחו אותך למוזיאון השואה,
יסבירו לך על הסבל היהודי ובטח תמצא את עצמך תורם כמה דולרים
טובים למדינת ישראל שבטח יעזרו לקנות איזה טיל שיעזור לפוצץ
איזה בית לבנוני שישהו בו כמה ילדים שעדיין לא הספיקו לראות את
מקס הזועם כי עדיין לא למדו אפילו לקרוא את התרגום לערבית.
החברים שלך בהוליווד ידברו על חוסר האנושיות של הישראלים
במלחמה הזאת, אפילו היהודים שבניהם, אבל אתה תאלץ להביט לתוך
כוס השמפניה נטולת אלכוהול שאשתך תכריח אותך לשתות מעכשיו לפני
שתעליב את ההורים שלה גם ואתה תשתוק, לא תוכל לומר כלום כי
עכשיו אתה חייב להיות אוהב ישראל.
השגנו אותך בחור, אתה שלנו, אם רק נרצה אתה תעשה סרט על צדקת
דרכה של הציונות למן תיאודור הרצל ועד שירי מימון (אתה יודע
שאם האירופאים המניאקים לא היו אנטישמים כמוך היא הייתה זוכה
באירוויזיון נכון? לא שזה מעניין אותי חס וחלילה) ואתה תעמוד
לצידנו בכל מצב ואתה לא חייב לאהוב את זה אבל אתה חייב לחייך
ולפאר את כל מה שאנחנו עושים. כי אנחנו, מל, אולי השארנו משפחה
חרוכה מאחור אבל בניגוד למקס אנחנו יודעים לאן אנחנו נוסעים,
לוויקאנד בצפון מייד אחרי שהקטיושות יירגעו.

ושמע לעצה של חבר אמיתי מל, תסבול בשקט, כי על טעויות משלמים,
מי כמוני יודע.