קָבַעְנוּ בְּגִילְמָן
בְּקֶּשֶׁר לְקֹבֶץ שִׁירַי.
כְּשְׁפְּגַשְׁתִּיהָ
הָלַם בִּי לְהֶרֶף שְׁנִיָּה
מַרְאֶה שְׁעָרָהּ הַבָּהִיר
עַל מִצְחָה הָרָחָב
וְעַצְמוֹת לְחַיֶּיהָ
גְּבוֹהוֹת הַחִטּוּב
וּלְרֶגַע נִכְבַּשְׁתִי
אֶל נֹעַם עֵינֶיהָ
רַחֲבוֹת הַמַּבָּע
כְּמֶרְחָב מִישׁוֹרִים
רְחוֹקִים וְדָנוּבָּה
זוֹרֶמֶת לְאַט
וּנְגִיעָה מִכְחוֹלִית
שֶׁל תּוּגָה סְלָאבִית
שְׁלֵוָה וּתְכוּלָה.
הוֹ אָחִי!
לְעִתִּים הַדִּמְיוֹן מֵהַתֵּל;
רְסִיסֵי זִכְרוֹנוֹת מְשַׁטִּים בִּי,
וַאֲנִי, אַךְ לְרֶגַע אֶחָד -
וּכְשֶׁעֶצֶב בְּעֶצֶב נָגַע -
רָאִיתִי פָּנֵיךָ מוּלִי.
אָח...
מָה נָעַַם לִי מִקְּסָם לֹא לַשָּׁוְא.
וְאַחַר כְּבָר הָיִינוּ
בְּעִנְיָן כָּזֶה וְאַחֵר,
אִם לְטוֹב וְאֶפְשָׁר לְמוּטָב
מאי 2005
לליאל, בתודה וחיבה |