וּבַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ הָלוֹךְ,
כָּבוּ שָׁמַי עָלָי,
רָחַקְתָּ כֹּה מִמֶּנִי.
מוֹטְטוּנִי עַד עָפָר
שָׁנִים תְּרֵיסָר
וְנֵטֶל כִּסּוּפַי עַד מָוֶת.
לֹא אֶחְדַּל מִמַּשָּאִי -
אַיֶּכָּה בְּנִי, עֲנֵנִי.

לֵילוֹתַי אֶחֱלֹם -
שְפָתֶיךָ דֹובְבוֹת אֵלַי
מִסֵּתֶר מְצָדוֹת עֵין גֶּדִי,
וּכִּכְלוֹת דְּבָרְךָ
אֶשָּא קוֹלִי וָאֵבֶךְ -
הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד?
הֲלֹא טוֹבָה גְמַלְתָנִי
תַּחַת הֲרָעָה אֲשֶׁר
אָמַרְתִּי לַעֲשוֹת לֵךָ;
צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִי. (#)

עוֹד יָמַי קוֹדְרִים -
אַיֶּכָּה בְּנִי, עֲנֵני.


(#) שמואל א', כ"ד, ט"ז-י"ז

מאי 2005