בבוקר שלאחר מכן הם החלו להתארגן.
כולם הסכימו ביניהם שבקתה קטנה ביער היא דבר מצוין, אבל מאוד
לא יעיל למסע.
הבקתה בירכה אותם לשלום, והרגיעה אותם כשהבטיחה שתשכור כלב
שמירה עליה, ושתחזור הביתה לפני שתיים עשרה בלילה.
מר זקן שנהיה קצת סנטימנטלי מחה דמעה, הביא לבקתה חיבוק, הבטיח
שיחזור במהרה, ויביא מתנות; כי זה מה שאומרים כשיוצאים לחו"ל.
ותדעו לכם שההגדרה המדויקת של חו"ל היא, מקום שאי אפשר להגיע
אליו עם אוטו.
הבקתה ביקשה דיסק של זמר מפורסם, שאת שמו מר זקן מעצם היותו
זקן לא ידע.
מר ינשוף משך בכתפיו, ובצורה המדגישה עליונות אמר שמחקרים
מראים, כי חוסר ידע עכשווי עולה בצורה ישירה עם הגיל.
גברת להבה ציינה ברחש עליז שמר זקן הוא זקן, והגיוני מכך ומשמו
שלא יידע דבר עדכני, וטיפשי שעושים מחקרים בשביל להראות דברים
שברורים לכולם.
כולם הסכימו, ומר זקן משך בכתפיו להראות שחוסר ידע עכשווי לא
עומד בראש מעייניו והם יצאו לדרך.
מר זקן הוביל מכיוון שהוא חי ביער הזה כבר מאז שהוא היה פחות
זקן, ומר ינשוף לא אהב במיוחד ללכת ברגל.
למרות שבילדותו היה אצן מצטיין הוא גידל מאז כרס מרשימה למדי,
ולכן ישב על כתפו של מר זקן וחרבן בחשאי על מר זקן כשלא הסתכל.

גברת להבה שנהנתה מכל העניין שיתפה פעולה ולא אמרה דבר.
אם אתם שואלים את עצמכם למה גברת להבה לא הובילה, זה לא בגלל
שהיא וויתרה לבנים, היא הייתה להבה פמיניסטית למדי למעשה, אבל
החליטה שמר זקן יודע מה הוא עושה, וקבעה בינה לבין עצמה שתעזור
להם אם יצטרכו בחשאי כדי שלא ייפגעו מעליונותה הנשית.
לאחר שעה של הליכה בה מר זקן סיפר סיפורים על מלחמות כיאה לזקן
שכמותו, ואם אתם שואלים למה דווקא סיפורים על מלחמות זקנים
מספרים, תדעו לכם, שזה גורם להם להרגיש צעירים שוב. לא בגלל
איזה רצון לספר סיפור, אלא רק להרגיש צעירים שוב, כשלפתע נבלמה
התקדמותם.
אם אתם שואלים את עצמכם למה, היו עונים לכם השלושה, שמחסום
צבאי לכל הדעות הוא אכן קשה למעבר ללא אישור. שלושת החברים
בחנו בדקדקנות את המחסום הצבאי וחשבו איך לעבור, שהרי הם לא
הלכו שעה ארוכה כדי לחזור, ומר זקן מאוד יאכזב את הבקתה שלו אם
יחזור ללא דיסק.
מר זקן שאל בקול אם מישהו נמצא באזור, ומוכן בטובו להרים את
המחסום.
לפתע אזעקה מחרישת אוזניים ללא צורך נשמעה, ורק תדעו לכם,
שכאשר אזעקה מגיעה לבחינות הגמר של האזעקות, אחת מהדרישות היא
להחריש אוזניים ללא צורך.
תוך כדי שהאזעקה מחרישה את אוזני החברים, נשמע קול חזק בוקע
מרמקול, אשר דרש ששלושת החברים יזדהו ומיד.
מר זקן הסתובב להתעמת עם הדובר.
הוא אולי זקן אבל לא חירש, והקול בא מאחוריו.
מולו עמד דוב מרושל קמעה, עם מדי חייל, חמוש ברובה ישן וכובע
מעוך של קברניט.
"הזדהו", דיבר שוב אל הרמקול.
וכאן תדעו לכם שאנשים לפעמים אוהבים לדבר בקול, גם כאשר
מקשיבים להם, כי כך הם מרגישים מרשימים יותר, וכלל זה תקף גם
לגבי דובים בעלי רמקול פעיל.
מר זקן ביקש מהדוב שידבר בצורה מתורבתת ושעליו לכבד זקנים
ממנו.
ואותו דוב, שהיה מחונך היטב ובא ממשפחה טובה, הוריד את הרמקול
והתנצל, אך דרש בתוקף שיזדהו.
שלושת החברים הזדהו בפני הדוב, אשר התברר כי שמו הוא למעשה
הפקיד דוב.
הזיהוי שימח מאוד את הפקיד דוב, למרות ששמותיהם לא אמרו לו
דבר, אך זיהוי מאוד משמח שומרים וגורם להם להרגיש שולטים במצב.

הארבעה ישבו לאכול, ולאחר זמן מה, גברת להבה הרגישה שחבריה
שוכחים את עצמם, וציינה בפני הפקיד דוב שברצונם של החברים
לעבור את המחסום.
הדוב, אשר היה שקוע בסיפורו עד כמה הוא מייחל שהשירות ייגמר
ויחזור הביתה לחברתו ולמשפחתו, השתתק, ולאחר מכן התנצל ואמר
שהדבר אינו אפשרי.
מר ינשוף שאל את השאלה המתבקשת: מדוע אסור? ותדעו לכם, שבשיחות
בין אנשים, תמיד כאשר יש רגע בשיחה אשר בו מתבקשת שאלה, כגון
למה? מתי? כמה? וגם איך? וכיוצא בזה, אותו אדם אשר בבירור צריך
לשאול, ישאל, למרות שכל המעורבים בדבר, יודעים שאת זה הוא עמד
לומר. ובעצם, לא היה צורך בכך.
הפקיד דוב השיב כי קיבל פקודות שלא להעביר אף אחד במחסום, כי
יש שם גבול, ופקודות לא מפירים.
גברת להבה שאלה ממי קיבל פקודה שכזאת, כי בעצם, מאחורי המחסום
ממשיך אותו יער כמו כאן, ואין היא רואה שום גבול מסומן, ולכן
אין סיבה שלא יוכלו לעבור.
הפקיד דוב השיב, כי ישנו מפקד דוב אשר עובר באזור כל מספר
חודשים ומשנה את הפקודות ואת הגבול מסיבותיו שלו.
"ומדוע שמפקד דוב יגיד לך מה לעשות?" שאל מר זקן.
לאחר מספר תירוצים, הגיע הפקיד דוב למסקנה, שלמעשה, אין סיבה
שיקשיב למפקד דוב, שהרי שניהם דובים מכובדים.
ולמה שאחד יגיד לשני מה לעשות מכל סיבה שהיא?
ושבכלל, חם לו במדים, אשר נראו כי נעשו על מנת להיות לא נוחים
בכל מזג אויר שהוא, כי יש לו כבר פרווה.
ואת הרובה שלו הוא שונא, ומדוע באמת שלא יניח לחברים לעבור?
שלושת החברים שמחו מאוד, אך רק ליתר ביטחון אמרה גברת להבה
שלפקיד דוב אמרו לא לתת לאף אחד לעבור, והרי הם בכלל לא אף
אחד, אלא מר ינשוף מר זקן וגברת להבה.
וכאשר יבוא אותו אף אחד אזי יש לפתוח את העניין לדיון מחודש.
כולם הסכימו בהתלהבות, ומר דוב הזיז למענם את המחסום.
ולמרות שיכלו החברים ללכת מסביב למחסום בקלות, אותם השלושה
שלנו לא יהיו אלה שילכו מסביב לבעיה.
ושלושת החברים עברו להם בשביל שמחים, בעוד הפקיד דוב, שכבר
הוריד את מדיו וזרק את הרובה, מאחל להם דרך צלחה.
לאחר שהלכו, חזר הפקיד דוב למשפחתו ולחברה, ונראה שכולם שמחים.

ואם אתם שואלים את עצמכם מה אמר על כך המפקד דוב, אז רק תדעו,
שאפילו המפקד דוב שמח. מכיוון, שכעת לא היה צורך לעשות את כל
הביקורות המשעממות במחסום, ויכול היה להישאר בביתו ולעסוק
בענייניו הפיקודיים.
כל זאת למזלו של אף אחד, שהגיע לשם לאחר זמן מה ועבר ללא
הפרעה.