הוא מבקש ממנה ללוות אותו כשהוא רץ, היא אומרת שבסדר למרות
שממש אין לה כוח לזה, אבל בשבילו היא מוכנה לעשות הכל.
הוא רץ, היא נוסעת באופניים.
הוא מרוקן את הראש שלו ממחשבות, היא לא יכולה להפסיק לחשוב.
הוא נושם נשימות קצובות, היא לא מצליחה ל נ ש ו ם.
הוא עם חולצה קצרה, חם לו, היא עם פליז, קר לה.
(תמיד קר לה)
הוא שואל אותה למה היא מבואסת, היא עונה לו בקרירות
שהיא בסדר למרות שהיא מרוסקת.
הוא מסתכל קדימה (הוא תמיד הסתכל קדימה), היא שקועה בכביש.
(תמיד הייתה לה את הנטייה הזאת, לשקוע)
חושך, הוא לא פוחד וממשיך לרוץ (הוא אף-פעם לא פחד מכלום),
חושך, היא מאיטה את האופניים אבל עדיין נוסעת, למרות הפחד
ששובר אותה
כל
פעם
מחדש.
הרעש של הנעליים שלו מתנגשות בכביש כל-כך חזק שזה ממלא את החלל
הריק שנוצר ביניהם.
השקט של הלילה צורם לה באוזניים (היא תמיד שנאה שקט), השקט של
הלילה עושה לו נעים, עושה לו להיות רגוע (תמיד הייתה לו אהבה
מיוחדת לשקט).
הוא לא מדבר, מתרכז בריצה, היא לא יכולה להפסיק למלמל שתיקות
ישנות שלא מצליחה לשכוח.
הוא מזיע כי הוא רץ, מתאמץ, היא מזיעה כי היא לא יכולה להפסיק
לרעוד.
(היא כל כך מפחדת)
הם הגיעו לבית.
היא רצה לחדר שלה, כדאי לבכות עוד פעם אחת, הוא מתמתח טיפה
והולך להתקלח, לשטוף ממנו את כל הזיעה.
הוא סיים להתקלח, היא עדיין בוכה. הוא מתכנן ללכת לישון ולקום
לעוד בוקר קסום, היא לא מצליחה להירדם וכשכבר נרדמת - לא רוצה
להתעורר
כי היא יודעת שהיא הולכת להיגמר,
שוב.
6.9.04/23.9.04
שחר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.