אני רצה על גשר
והמשוררים אחרי
יונה תן
יונתן הם קוראים
קצת טוהר
רק קצת טוהר לדעת
לגעת בך
אני מסכימה רק לליטוף נוצה בדיו
אבל המשוררים אונסים
והם משוררים
ואני יונה תן
הם מכבים את נרי
הם הורסים את שירם בעט
בעט נמרחת ואוספים את הדף
בשתי ידיים נחפזות ונותנים
לקריאה בעטיפה מרשרשת
יונה תן
יונתן הם אומרים
באמת תסלחי לנו
אכן, תארנו לעצמנו שאת כזאת
ולמרות זאת
יונתן, יקירי
רציתי לומר לך שאני מכיר
אותך יותר מאיך
שידעתי אז
להיות מאוהב
גם אותי
היא לא רצתה
אז
יונתן, מחמדי
אני לא יכול להגיד לך לאבד תקווה
כי אני לא אבדתי
וזכיתי
-אבל-
אם אי פעם תשים את אצבעות ה'חתן' שלך
על הפיג'מה שלי (והיא בתוכה)
אני אקצץ לך אותן כמו בננות
ואת האף כמו פסיפלורה
ואת השיער דק דק כמו כרכום
ושנינו נשתה אותך ביחד כמו שייק פירות
(ללא תמרים!)
