חושבת וחושבת
והראש מתמלא זכרונות,
זכרונות כל כך מתוקים,
כל השנים...
עכשיו, אצטרך לחיות בלעדיך.
איך אני אעשה זאת?
אין לי מושג...
אבל כנראה אני אצטרך להתרגל לעובדה שאתה,
כבר לא פה.
הראש יודע שכבר לא תחזור
אבל הלב,
הלב אינו מבין
וגם לא נראה לי שהוא רוצה להבין.
הוא רוצה להידבק בזכרונות,
ברגעים ובשנים...
מוקדש
ליהודה בן שבת
22.3.04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.