מחר אני עושה את הטסט מעולה, רגועה ובשליטה, ערנית וזהירה
ובקונטרול.
וזה יהיה ממש קלי קלות. אני יודעת מה ואיך לעשות, אני אזכור מה
שלמדתי מבועז ולא אטעה בכלל.
מחר בבוקר אני עוברת את הטסט בהצלחה ומתבשרת על כך ע"י בועז
בהתרגשות רבה.
ומודה לו מכל הלב.
מחרתיים אני מקבלת לידי את רשיון הנהיגה.
וזהו. טסט חמישי. מספיק, לא?
לא יהיה לחץ, לא פחד, לא בלאק-אאוט, לא טעויות טיפשיות, לא
הפתעות בלתי נעימות.
פשוט לנסוע. לעשות את המסלול במגרש של משרד הרישוי כאילו היה
פארק שעשועים.
לעלות, לעצור, לרדת, לחנות, לעשות שמיניות מדויקות לאט-לאט
כשבראשי מתנגן לו ואלס של שטראוס.
לצאת משם כמו מלכה. כמו שאחותי אמרה לי בדמעות כששרתי בקונצרט:
איזו גיבורה. ניצחת.
וזה יהיה נפלא להרגיש שהצלחתי והפרק הזה נשלם. עוד טחנת רוח
הוכנעה לבסוף.
והכי חשוב, בבוא היום אוכל לנסוע לי לבדי ולהסיע את הילד שלי
לאן שנחפוץ: בקיץ לחוף הים בשבת, בחורף להגיע בבטחה ובנוחות
לכל מקום מבלי להיות תלויה באחרים.
פשוט, להיכנס לאוטו שלי באלגנטיות, לאחוז בהגה של חיי ולנווט
אותם בעצמי.
עכשיו אני על הסוס, אוחזת במושכות במו-ידי.
לא עוד להיות תלויה בגבר של חיי שיסיע אותי, שיאסוף אותי,
שייקח אותי. אני לא חבילה.
לא עוד להמתין לאוטובוסים שמאחרים לבוא, לא עוד לוותר על
תוכניות כי אין איך להגיע, לא עוד לבקש מחברים טרמפים לעבודה
והביתה,
לא עוד לבזבז כספים על מוניות.
כן, יהיה עלי לרכוש מכונית ולתחזק אותה ולהשקיע בה.
אבל זה יהיה שווה! והגיע הזמן!!!
אני אנהג.
אנהג מעולה. כמו כל נהגת אחרת לפחות...
אנהג כבר מחר.
בהצלחה לי... |