שתי קופסאות בשבוע
שלג יורד
שדה תעופה עמוס נוסעים
מוזיקת ג'אז מלווה את השתיקות
ואני מדמיין אותך אמיתית
יש חיים שעדיין לא הצלחתי לחיות
אם הייתי יודע
לאן זה מוביל
הייתי מניח את המזוודה ומפסיק לברוח
הייתי לומד מה לומר
גם שלא היה לי איפה לכתוב את זה
שלג יורד
רחובות מוצפים במנורות קטנות
יכולתי לספר שקרים
המציאות לא היתה שמה לב
אבל את היית יודעת
איפה הקו נגמר
טלפונים מנותקים, כוסות על השולחן
והחיוך שלך
תמיד הכללים נשברים
אולי לא הבטתי בדברים כמו שצריך
יותר מדי פרטים, הסיחו את דעתי
אני רוצה לאהוב אותך
בלי שתצטרכי סיבה להבין
תקתוק של מחוג אחד
גובר על השני
מהחלון, רואים אוטובוסים חולפים
וזוג אחד מתהלך, ועוצר כדי להביט בחלון הראווה
הגוף מחפש את המקום הנוח
להניח את עצמו, בלי לחוש לא שייך
ואת עוברת ליידי בדמיון
אם הייתי יודע מה צריך אדם
כדי לאהוב, הייתי לוקח הכל
סרט רומנטי סלון
מטבח מלוכלך
לא יכולתי לברוח יותר
השארתי על השולחן את הדפים עם מילים נטולות כל קשר,
אחר כך יצאתי מהבית
סיגריה אחת, ומעיל עבה
שקיות זבל ליד הקיר, ומכונית שממתינה לנוסע
יכולתי לאהוב אותך בלי לספר
אבל תמיד צריך סוף לסיפור כזה
ידעתי מה תהיה המוזיקה
ויכולתי לדמיין אותך יוצאת ממנה אלי, וחוזרת אליה
כמו כלום
אולי בראש, האהבה נראית מסודרת כמו ספרים על השולחן
אני זוכר שאמרנו הכל, אבל לא דיברנו ממש
יכולנו באותה מידה לחיות, אבל להיות מתים כל שעה מחדש
שלג, וחג המולד עוד יגיע
אני מוכן לשבור את עצמי, אם יהיה לך יותר נוח
בדמיון אף פעם אין טעויות
והאינסופיות נמשכת, גם אחרי שהשלג נמס ומשאיר רק עכבות של בוץ