פרק ו' - המחסום
==========
  מאות רגליים בלתי נשמעות צעדו על חולות המדבר החם, מאות
צילצולי המתכת המשקשת נשמעו באוויר החם.
מאות תביעות רגליים נראו על החול הרח והחם, המוביל אל המחסום.
דורגות', רוכב על סוסו הביט ישר, מול השמש החמה ואז ראה את
המחסום הגדול, החוצץ בין האזור הצפוני של השלג, לבין עיר המדבר
החמה.

  המחסום, גדול, מלא בסולמות ובחומות, עם שומרים מפטרלים עליו
ומשקיפים התנשא לגובה רב.
דגלים צהובים, המסמלים את אבירי המדבר נראו מתנופפים עליו,
סימלי הורד הצהוב על שריונות ומגנים נצצו באור השמש.
שער העץ הגדול עמד באמצע, ומצדדיו חומות אבן ענקיות, עם קשטים
טעונים על גביהן.

"פתחו את השער" נשמע קולו של דורגות'.
ראשים רבים הסתכלו אחד על השני, מופתעים.
"והאם לאדוני יש אישור?" שאל לבסוף אחד האבירים בקול חזק.
"כן, יש לי אישור" אמר דורגות' בצחוק מלגלג, וחצי חיוך עלה על
שפתיו.

 נשמע קול השער הגדול חורק ונפתח, ולבסוף נופל על הקרקע
החולית, מפזר חול רב על דורגות' העומד מולו.
האביר החסון, התקדם אל עבר דורגות' וסולאר העומדים, ממתינים לו
מול השער עם זוג אבירים בצדדיו.
"ובכן, היכן האישור?" שאל האביר בכל חושד.
דורגות' ירד מסוסו, ועמד מול האביר.
ניתן לראות היטב שהאביר היה גדול בראש מן הנער, אשר גם הוא היה
חסון למדי.
דורגות' הכניס יד לכיסו, מפשפש ולבסוף מוציא מגילה מלופפת בסרט
צהוב.
"הנה, אפרוש לך אותה בכדי שתוכל לראות את האישור ממלכך" אמר
דורגות', שוב עם חצי חיוכו המופרסם.
לפתע פתח דורגות' במהירות את המגילה, וממנה נפל פגיון כסוף
לידו.
"מה לעזא-אהה" הסתיימה מילתו המופתעת של השומר באנחת כאב, לאחר
שנשמע קול הפגיון של דורגות' חודר את שריונו של האביר, וקול
חתיכת הבשר נשמע בבירור.
מאות חרבות נשמעו יוצאות מנדנן בקול שפשוף מתכתי ודהירות סוסים
החלו נשמעים גם כן על החול הרך.
התנגשויות של חרבות נשמעו בכל רחבי המחסום, וקריאות רבות החלו
להישמע, מכאב ומכעס.
חצים החלו נשמעו גם כן, חותכים את האוויר מקשטותיהן של הקשטים,
עומדים מוגנים מאחורי האבירים.
דורגות', שולף את חרבו החל לרוץ בזעם אל עבר המחסום, ואחריו
סולאר, לאחר ששיסף את ראשם של שני האבירים.
"נקמה ידידי, זכרו, נקמה!!" אמר דורגות' בעוד הוא רץ עם חרבו
הענקית.
החול, מתעופף בכל מקום, עופף את הסובבים ומפריע לקרב.
נשמעו קולות כאב, וצעקות לעזרה, כמו כן חרבות המתנגשות אחת
בשניה וקולות החצים לא פסקו.
סולאר, מנסה לעקוב אחרי דורגות' נכשל, וחזר אחורה מחסה את
עיניו מהחול החם.
דורגות' הגיע אל סולם, המוביל אל החומות, שם את חרבו בנדנו
והחל מטפס על הסולם במהירות.

   "דממה!" נשמע קול כבד ונמוך מאחורי הקשטים.
דורגות', על החומה נעצר והסתכל אל כיוון הקשטים, לראות מי
דיבר.
דממה מצלצלת שררה לפתע במחסום, קולות הקרב והחצים לא נשמעו
עוד, רק קולות הכאב והצעקות המשיכו.
"דורגות', אתה מתבקש להפסיק את מסע הנקמה הזה ולבוא איתי!" אמר
בעוצמה הקול הנמוך.
"ומי אתה?" שאל דורגות' בלעג.
"אני הקינטאור!" אמרה הדמות בקול זועם.
לפתע החול התפזר לגמריי, ודמות בעלת ארבעה רגליים נגליתה לעין
כולם.
נשימות מופתעות החלו נשמעות, נוספות לצעקות העזרה ולהתנשפויות
העייפות ששררו במחסום.
הקינטאור היה חצי אדם חצי סוס, בחציו העליון היה אדם, ובעוד
חלקו התחתון היה סוס.
בעל ארבעה רגליים של סוס, וקרניים על ראשו, עמד איתן הקינטאור
עם אלה קוצנית בידו.
עיניו נראו זועמות, מכווצות, נחושות.. העיניים האלו היו
אדומות, עיניו של קינטאור.
וזנבו זז מאחוריו לצדדים, כאילו מנסה לפזר את החול מאחורי
הקינטאור הגדול.

  לפתע קול עז נשמע ורוח התפרצה מסביב לדורגות', ברקים
צבעוניים החלו להסתובב סביבו.
דורגות' נראה מכווץ, מכאב, עיניו סגורות בחוזקה וגבו מעוקר
לאחור.
כולם בהו בתדהמה במה שמתרחש לדורגות', אפילו הקינטאור.
ולפתע, גופו של דורגות' צנח על החול החם, נפל מן החומה, והרוח
והברקים נפסקו.

  "דורגות'!" נשמע קולו המודאג של סולאר בעוד הוא רץ אליו.
"מה, איפה אני?" נשמע קולו החלש של דורגות'.
"דורגות', נפלת מהחומה אתה בסדר?" שאל סולאר בקול מודאג.
"סולאר, איזה חומה, אני לא- אהה" קטע את עצמו דורגות' בצעקה.

 שוב קול רוח עזה נשמעה לאוזניי כולם, והברקים הצבעוניים החלו
שוב להסתובב סביב גופו של דורגות' בקול צורם.
סולאר, עף לאחור כשלושה מטרים, כאילו הוכה על ידי ענק שלג,
ונפל על החול החם.
אחד האבירים רץ אל סולאר במהרה, ואחריו עוד שני אבירים
ותיקים.
הברקים לבסוף נפסקו, והרוח עברה, הקינטאור החל צועד אל דורגות'
בצעדים קטנים.
"אני בסדר" אמר דורגות' בעוד הוא קם לאיטו, נשען על החומה
שלידו.
"אתה בטוח?" שאל סולאר בקול רצוץ, מנסה לקום גם הוא ונעזר
באבירים שלידו.
"הוא לא בסדר!" צעק לפתע הקינטאור מרים את אלתו.
"הוא בכלל לא בסדר, הוא אפילו לא דורגות'! הוא רעמוס" אמר
הקינטאור מנמיך את קולו.
"והוא בא איתי" אמר הקינטאור דוהר אל כיוון דורגות' ומרים את
אלתו הענקית.