יש לי כשרון,
אני כותבת המון.
ילדה יפה,
עם רגשות בליבה.
רוצה לפרוק, להוריד את העול,
רוצה להתנחם, לעבור ת'משעול.
כותבת בשירים את מהלך החיים,
דרך המילים, מספקת נתונים.
מספרת סיפורים
ומתחבאת מאחורי הדפים,
שופכת  ואומרת את כל הדברים,
ומסתירה מאחרים.
יש שם אחד שמפריע,
יש אחד שמצביע.
אחד שתוהה,
ואחד שבוהה.  
מישהו רוצה לדעת,
מה לי קורה.
והמישהו הזה...
זו אני.
למי שאכפת...
זה לי.
אני המתעניינת,
אני השואלת,
אני הדואגת,
אני הצוחקת,
אני הבוכה.
ומה עם האחרים?
מתעלמים ומשקרים,
מסיטים מבטים.
בוחרים בדרך הקלה,
מסמיקים במבוכה,
מדברים ללא מילים,
נוגעים ולא מרגישים,
רואים ולא מבינים.
מתחמקים מאתגרים.
אך העיקר,
שהם שמחים!
מה שחשוב,
שהם מרוצים!
אבל מה עושים,
כשלבד מרגישים?