כסות ראש תעלים כלימה,
הרוח מבדרת,
אך לא סיפרה בדיחה
גלי קודקודך,
נוף חריג בין גלוחי הפדחת
שערך לטף חמוקייך, אמרת: "אני לא עושה קרחת" !

דדיך זקורים, מתריסים לעבר שטוחי החזה.
מענטזת,
מ ר ק ד ת,
כל כך שונה מ"דומי המראה".
למדני עזות מצח, מכונה צייתנית משחר הילדות
גלי סודך,
איך חיוכך לא שוקע בים העצבות?

מטר דמעות, צינת המוות נושקת לעננה תמידית
כבשה מולכת עירומה,
הצמר לבשרך נגזז, תפילתך חרישית
צלמך אבד בנפתולי ההיסטוריה,
שמך לעד נחצב בסלע אין סופי.
גאה להיות שאר בשרך, בנך יחידך,
שעית: "אל תלחם את מלחמתי"

יום הזיכרון קרב אימא, לא אמוש מקברך
כמו לפני שישים שנה, תמיד אלפות כף ידך.