הם יורדים בקבוצות
הם יורדים בזוגות,
חיוך על פניהם
אור נגוהות.
ואני, גם אם הוא על ידי -
איננו איתי,
כי הוא נמצא אי-שם
בבועה משלו
בעולם של עצמו,
בעולם שחשוב לו
רק לו.

ואני שואלת ונבוכה
למה נפשי כלואה
למה לא שחררתי אותה
כשהכוחות היו בתוכה, פנימה
למה כלאתי נפש צעירה
ולא נתתי לה ליהנות כפי שרצתה
למה נכנעתי לכל מוסכמה
למה החמרתי עימה
ולא הזנתי אותה באהבה,
אהבה -
אותה אני מחפשת מימים ימימה.

והיום אני כלואה
ונפשי דואבת ועייפה,
העיניים זולגות דמעה אחר דמעה
ואיש לא רואה את המצוקה
בה אני שרויה.