[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








למחרת קמתי התקלחתי מקלחת חמה וארוכה אכלתי ארוחת בוקר גדולה
ומזינה קראתי את התיק של צ'רלי תפסתי את התקציר על המשפחה שלה
ויצאתי לכיוון המעונות של ייל.
שנכנסתי נדהמתי מהבניין הגדול וכל התחכום והחוכמה שאפפו אותו
זו הייתה פעם ראשונה בחיי שהסתובבתי במקום כזה יוקרתי ופשוט
ספגתי את האווירה. ואז ניסתי נואשת לחפש מישהו ער במעונות
הנטושים האלו שיוכל לומר לי איפה אפשר למצוא את שרלוט קרסון
ואז ראיתי דלת חצי פתוחה ובעודי מתקרב שמעתי ויכוח שבאופן ודאי
הבהיר לי שמצאתי את מי שחיפשתי.
"צ'רלי די כבר להתחמק מהנושא, להתחמק ממני"
"ג'וש תפסיק להלחיץ אותי אני ממש לא צריכה את זה"
"איך אני מלחיץ אותך?"
"עצם השיחה הזו מעיק עליי דוחק אותי לפינה ואני לא אוהבת את
ההרגשה"
"את לא אוהבת את ההרגשה? אני מלחיץ אותך? את מוכנה להסביר לי
בדיוק איך זה ייתכן. אני הכלבלב הנאמן שלך כבר שלוש שנים. שנה
שלמה חיכיתי רק בכדי שתדברי איתי אח"כ עוד שנה שלמה התחננתי עד
שתצאי איתי ואז שנה שלמה יצאנו בלי לשכב. ועד שסוף סוף שכבנו
את מעיפה אותי באור הבוקר הראשון מהמיטה שלך מבלי לתת לי שום
הסבר. ואז עוד צועקת עליי שאני מלחיץ אותך בכלום לא הלחצתי
תמיד המתנתי בסבלנות שנלך בצעדים שלך בקצב שלך אבל אני מרגיש
אומלל שלוש שנים אני אומר לך שאני אוהב אותך ושום יחס די כבר
נמאס לי צ'רלי"
"ג'וש אני לא יכולה להתעמת איתך על הנושא לא עכשיו. די"
"צ'רלי אני יודע שהפעם הראשונה מפחידה, מלחיצה ומבלבלת אל
תעיפי אותי תני לי לעבור את זה איתך. אני אוהב אותך"
"ג'וש אני אוהבת אותך, שכבתי איתך ונפתחתי בפנייך אמרתי שאתה
מבין שאנחנו זזים בקצב שלי אני עוד לא מוכנה לדבר על זה"
"צ'רלי שהתחלנו, אחרי שנה וחצי של הכרות אמרת שעבר עלייך הרבה
ושאת לא מוכנה לדבר או להתקדם. אמרתי אני אמתין עד שיום אחד
תהיי מוכנה. והתקדמנו באמת, אבל בערך. יצאנו, שכבנו ועדיין
כלום את לא אומרת לי מה עבר עלייך את לא נותנת לי לעזור לך.
ואני מרגיש שאנחנו תקועים ושאין לנו לאן לזוז. אני צריך שתהיי
כנה איתי ושתספרי לי הכול או שלא תשימי את זה כחוצץ בינינו.
שנתיים אני שומע שיום אחד תהיי מוכנה לספר לי את יודעת מה אני
מוכן שלא לשמוע בחיים. אבל אני לא מוכן להיות סמרטוט אני לא
מוכן שיהיה משהו חוצץ בינינו ושאני לא אדע מה זה. אז זה הזמן
להחלטות צ'רלי או שתשימי את זה מאחור ונתקדם כמו שצריך או
שתספרי לי ונתבגר ביחד אבל תחליטי כי לנמאס לחכות. רצית שאני
אלך הלכתי תתקשרי שתחליטי מה יבוא הלאה"
הרגשתי קצת רע שהאזנתי לשיחה הזו ביניהם אבל נמשכתי כנגד רצוני
השיחה הזו פעלה על כל פחדיי הנסתרים שזה מה שיהיה לי עם רייצ'ל
והבחור הזה המתין 3 שנים לי יש שבועיים ויותר שנים של סבל. ואז
ראיתי אותו הוא יצא בסערה מהחדר בחור די נאה האמת גבוה עם שער
שחור סתור ועיניים ירוקות חודרניות הוא עבר ממש מעליי. ואני
בזהירות התקדמתי עד שראיתי את שרלוט יושבת על המיטה היה לה כמה
קווי דמיון עם רייצ'ל ושרה צורת העיניים היפות והשפתיים
המשורבבות וגזרת גוף מדהימה, אבל לא היה שום דבר מסתורי במראה
שלה חוץ מעצב שנראה במבט וסקרנות שמתמלא מהמבט שלה. היא הייתה
בלונדינית עם עיניים כחולות ונורא בהירה. הייתי מעדיף לדבר עם
מישהו קרוב אליה שיעזור לה להתמודד עם הפצצה שאני עומד להפיל
עליה רק לא היה לה מישהו כזה היחידי שהיא התקרבה אליו היה ג'וש
ולו לא היה מושג על עברה.
"שרלוט קרסון?"
"כן. תקרא לי צ'רלי"
"טוב צ'רלי. אני יכול להיכנס?"
"מי אתה?"
"אדם ותרסון אני בלש פרטי ונשכרתי כדי לאחד את המשפחה שלך"
"יופי לך זה בזבוז של זמן. אין לי משפחה זה רק אני ואחי ואנחנו
הופרדנו לפני הרבה זמן ויותר טוב שנחיה בנפרד כי הזיכרונות
האלה היו מעיקים עלינו וממוטטים אותנו"
"אולי ככה את חושבת אבל זה לא נכון מכמה סיבות: 1. אנג'ל סיפר
לי שהיו לכם גם כמה זיכרונות טובים ו-2. אני לא מדבר רק על
שניכם אלא על כל ששתכם"
"שש?"
"כן. שש"
"תיכנס"
"אין לי דרך קלה לספר לך את זה אז אני פשוט אפיל הכול את נולדת
למשפחת טנקה את ואנג'ל הייתם הרביעים משש ילדים אתם הופרדתם
בפברואר 86 שהוריכם נהרגו ואני מוצא את כולכם ומארגן פגישה
ב-26 לחודש זה"
"תלך מפה אני לא מוכנה לשמוע על זה ואני לא מוכנה לזה"
"אחייך הגדולים ואנג'ל הסכימו הם יבואו קחי זה תקציר של מה
שידוע לי. תקראי"
"אני לא..."
"אני יודע הרבה ממה שעבר עלייך ובטעות שמעתי אותך ואת ג'וש
מתווכחים אני יודע שזה קשה להתמודד עם הכול אבל יש לך ספק
שהבחור הזה אוהב אותך? לא. יש לך ספק שהעבר שלך נורא מפריע לך
לעשות עתיד טוב? כן. את באמת כזו נואשת לתת לעבר שלך לרדוף
אותך ולמנוע ממך עתיד טוב יותר? אני לא יודע זה את תצטרכי
לענות אבל תראי כמה קלה יותר הדרך לספר את מה שעבר עלייך
למישהו שכבר יודע הכול בכללי ואני אעזור עם ג'וש"
הייתי נורא אסרטיבי אפילו די אגרסיבי פחדתי שאבהיל אותה אולם
אחרי שהתחלתי לדבר הרגשתי שזה מה שאני מת לומר לרייצ'ל והרגשתי
שזו התכוננות טובה לזה. מה גם שג'וש כבר די הכין את הקרקע רק
הייתי צריך לביים את העניין.
"באמת תעזור עם ג'וש?"
"אני מוכן להיפגש איתו ולספר לו את כל מה שידוע לי ולטפל בהלם
שלו ככה שמתי שאת תבואי ותספרי לנו הכול הוא כבר יהיה מוכן וזה
יהיה קל יותר לספר על ההתבגרות שלך"
"טוב מתי?"
"תגידי לג'וש לפגוש אותי בלובי של מלון סנסט בשבע בערב ואת
תבואי בשמונה?"
"מר וותרסון א..."
"אדם בבקשה"
"אדם אני... אני בחיים שלי לא דיברתי על הילדות שלי וג'וש הוא
האדם הראשון והיחיד שהתקרבתי אליו בחיי ואני מפחדת"
"צ'רלי אני יודע אך מכל מה שראיתי אני חושש שאם לא תיפתחי
תאבדי אותו. ועכשיו יש לך הזדמנות לא רק להציל את כל מה שיש לך
איתו אלא גם לקבל משפחה לראשונה שוב משפחה שלמה."
"אוקי. נתראה בשמונה וג'וש יהיה שם"
ובאמת שבע בדיוק ג'וש נכנס ללובי הוא נראה מבולבל ונסער לא
שאני בדיוק מאשים אותו בחור צעיר ומאוהב בן 21 שרב עם החברה
שלו והיא שולחת אותו לגבר אחר שאמור לסדר את הכול. ריחמתי עליו
אבל לטובתי ולטובתה קיוויתי שלא טעיתי בלשפוט אותו מכיוון
שבסוף הערב הזה יהיה לו החלטה רצינית לקבל לגבי הבחורה שהוא
מאוהב בה. וזה מבחן קשה למערכת יחסים לעבור את מבחן העבר.
"מר ותרסון?"
"ג'וש קרא לי אדם בבקשה. תשב"
"אדם מה קורה כאן? צ'רלי אמרה לי שהיום הכול יסתדר שאני אדע
הכול שכל תהיותיי ב-3 שנים יתבהרו ושאתה תעשה את זה"
"כן די. אתה מבין אתה תוהה על קנקנה של צ'רלי והיום כל זה
יסתדר"
"איך?"
"אז ככה צ'רלי מפחדת לדבר על העבר שלה אחרי שאני אספר לך עליו
אתה תבין למה ואז היא תבוא ולראשונה תספר לנו הכול על איך זה
היה לחוות ולחיות את זה ומה התגובה שלה לכול"
"טוב תתחיל אחרי 3 שנים אני כבר איבדתי את הסבלנות"
"היא נולדה למשפחת טנקה יחד עם אח תאום היא אחת משישה ילדים
שהופרדו לאחר שהוריה נהרגו בתאונת דרכים מידע שהיא למדה רק
היום. היא ואחיה התאום אנג'ל אומצו ע"י משפחת קרסון מכאן כבר
יש לה זיכרונות. בדצמבר 91 האב מת מהתקף לב והאם התאבדה, היא
ואחיה הועברו למשפחה אומנת שהתעללה בהם פיזית ומינית. אח"כ
שהכול התגלה היא הועברה בין 15 משפחות אומנות בשנות ילדותה אבל
היא הייתה סגורה וביישנית שהיא לא נפתחה לאף אחד לבסוף הגיעה
לביה"ס לבנות בניו יורק ואז לכאן ומכאן אתה כבר יודע איך היא
התנהגה. בכל אופן אני הופעתי כאן היום עם בקשה להפגישה עם
משפחתה הביולוגית ואחרי הויכוח שלה היא החליטה שהגיעה הזמן
להיפתח בתנאי שאני אכין אותך להלם אז היא תבוא ממש עוד מעט
ולראשונה בחייה תשפך את לבה"
"יואו זה מדהים מה שהיא עברה בחיים לא היה לי מושג זה סיפור
שקוראים, רואים בטליווזיה לא מדמיינים שהחברה שלך חיה את זה.
ידעתי שהיא יתומה אבל ממשה שהיא סיפרה היא הגיעה לביה"ס וזהו,
תמיד חשבתי שהיא מפחת להתקרב כי היא מפחדת לאבד עוד אנשים לא
ניחשתי שיש לה כאלו צלקות"
"כן יש לה ילד ועכשיו אתה צריך להחליט כי אם אתה נשאר והיא
תפתח את הפצעים שלה בפנייך אתה תצטרך להישאר בסביבה להיות
סבלני וחזק ולעזור לה לסגור אותם והפעם לתמיד. אם אתה חושב
שתוכל להתמודד עם זה תישאר אם לא תעזוב עכשיו כי הצעד שהיא
עומדת לעשות אסור לה להתחרט עליו בחיים היא מחליטה על כנות על
להיפתח לראשונה ואסור שיהיו לה חרטות"
"אני חיכיתי 3 שנים שהיא תפתח בפניי אני אוהב אותה כל זה התחיל
כי  אני רוצה להתחתן איתה רק היא לא מוכנה לזה ולא הייתה מוכנה
לומר לי למה אז אני רוצה לדעת ואני רוצה לעזור לה כדי שבאמת
נוכל להתחיל לחיות את חיינו ביחד כמו שצריך"
ידעתי שלא טעיתי בו בוא היה נורא אמיץ ולקח צעד נורא הרואי
לבחור בה לטפל בה. ואני התחלתי לתהות מה יש בנשים במשפחה הזו
שגורם לכל הגברים להתאהב בהם בצורה כה בלתי נשלטת שכזו,
ובמחשבות האלה כמובן שנדדתי אל רייצ'ל מנסה להבין וחושב לבסוף
מה שהכריע אותי היה העיניים. הן מושכות אותך מהפנטות אותך
וממכרות אותך ואתה לא יכול לברוח. ואז צ'רלי הגיעה ג'וש קם
וחיבק ונישק אותה.
"אני מצטער כל כך מצטער אני אוהב אותך ואני כאן בשבילך תמיד"
"אני יודעת שתה פה בשבילי ואני יודעת שאני יכולה לסמוך עליכם
למרות שזו הפעם הראשונה שאני אעשה את זה אבל אני מוכנה אני
אספר לכם. מאז שסיפרת לי שיש לי משפחה ושראיתי וקראתי עליהם.
בהתחלה פחדתי לא רציתי להתקרב כל כך הרבה אנשים וזה קשה לי
להיות עם אנשים תמיד הייתי סגורה וביישנית אפילו לפני שכל חיי
התחילו להיות כאלו. ואז נזכרתי באימא ואבא ואיך ההרגשה להיות
בתוך משפחה איך זה להיות מוגנת בטוחה ואהובה. והחלטתי מה גם
ואני יודעת שזה יישמע מטורף אבל הייתי חולמת על תינוקת ומולה
ילדה עם חיוך ומבט מרגיע תמיד לא הבנתי מה פתאום יש לי חלום
כזה אני לא חשבתי על ילדים וזה נראה מוקדם מדי לזיכרון אבל
שראיתי את התמונה של רייצ'ל הבנתי שאני רוצה להרגיש בחיוך הזה
בקרבה הזו ושבעצם עליה חלמתי כל חיי"
"את מוכנה?"
"חשבתי שכן אבל עכשיו אני לא יודעת איך להתחיל"
"זה בסדר קחי את הזמן אנחנו נרגע פה קצת נשב נסתלבט"
ובאמת ישבנו 4 שעות בהם שתינו דיברנו על שטויות וישחקנו קלפים
ולבסוף היא הרגישה מספיק בנוח ומספיק בטוחה והתחילה לדבר. היא
סיפרה לנו על מהלך חייה ואיך כל שלב נורא בחייה השפיע עליה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמישהו יעביר לו
את המלח?

זאטוטה
פסיכודלית מנסה
לעזור לזה שכותב
סלוגנים חסרי
טעם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/05 23:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יהודית גרין

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה