אור לי ברון / נאחזת בחלום |
במעמקי זכרוני,
נאחזת בעמוד
השומר על שפיותי.
החופש שלי,
הוא הפחד שלא נעלם.
הכח שבי,
נובל אל מול כולם.
ודמותך אשר עולה עם החשכה
נעלמת עם זריחת החמה.
לשעות הלילה הספורות אני שוב איתך,
מתכרבלת ומתענגת למגע גופך.
כשהשחר מפציע, אינך עוד לצידי
איני מוצאת עוד את הכוחות שזרעת בתוכי.
מחכה שוב ללילה שתשוב לזרועותי,
נאחזת בדמיון שממלא את לילותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|