דקות ראשונות של אור
והדם בגופך עדיין זורם במהירות לא סדירה
אין צורך להעיר אותה
היא כבר הקיצה בחושך המובס
ואתה משחרר אותה, טיפה, טיפה

כבר ליקקנו יחד גלידה אחרי הפעם השלישית,
אך לשונך עדיין סוקרת קמטים בלתי נראים על שפתי
החיילים המאומנים שלך למודי הקרב ועתירי הניצחונות,
אוגפים מכל כוון, מכתרים מלמטה
ללא חיל אוירי או נחתים
לא נותרה לי ולו פיסת סדין לבן

היא משתוללת בתוכך
ואני מקנאה כי היא קרובה יותר
מביטה בי מחלונותיך
זועקת בין שברי אנחותיך המחוספסות
נצמדת אליי בעד זגוגיות עורך
שלולית לבנה
רדוקציה לתשוקה