הדרך מתל אביב חזרה
ביום שישי בשלוש בצהרים
היא הדרך הכי יפה בעולם.
הרדיו מנגן
שירים מוכרים
של ימים אחרים
ועשן המכוניות
מריח לי חופש.
אני מדליקה סיגריה
נוסעת לתוך עצמי
ובין הרחובות הצרים
הפקקים והרמזורים
מרשה לעצמי
לאבד את עצמי לדעת.
המולת אנשים
בצידי הכבישים
לא נוגעת בשקט עכשיו,
חלונות ראווה
מבשרים סוף עונה
בשיאו של שרב.
כל בניין גבוה בדרך חזרה
לוקח אותי למעלה
לעולם חסר גבולות
בצבע כסף
שהשמש משתקפת בו,
השמש של תל אביב
שבמיוחד בשבילה
יש כל כך הרבה מכוניות
עם גג פתוח
ורוכבי אופניים
ששטים מול הרוח
נושאים שקיות של ריח מתוק
לשבת.
חשופות הכתפיים מתערבבות
עם מכוסי השחורים
ובבתי הקפה
יושבים אנשים מוזרים
שלא רצו להישאר
לבד בבית
עם עצמם.
אני נוסעת מכאן
חוזרת
אלי.


מרץ 2005