כאילו היתה קליפה של אגוז,
עוטפת האם את הרך
בטרם נולד.
ואילו הוא בה מכה מבפנים,
מנסה לפצח.
וכשפורץ לו זלזל,
בוכה וצורח,
ממשיכה היא בשלה -
בעוד הוא, הקטן, מכה, משפיל
בה פוגע.
והילד גדל,
וסביבו עץ אלון,
עבה קליפתו.
קטן האגוז מלהכיל עץ
כה גדול, כה פורח.
אך כשנפגע האלון,
וזב דם חייו, מלכלך
את קליפתו היפה
בשרף דביק -
חוזר ההוא, הגדול, הנורא,
אל אגוז כה קטן -
לשם נחמה ומרגוע.
ואז עוטפת האם את הקשה שמולה,
לזכר הרך שלעולם הביאה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.