"תגיד" אמר דני כאשר הוא ואביתר הלכו אל מכונות השתייה לאחר
שיעור פיזיולוגיה מתיש, "שמעת מה הוא אמר בשיעור?"
"מי?" שאל אביתר.
"נו המרצה, חגי ברגמן" השיב דני.
"לצערי הרב הוא אמר די הרבה דברים שרובם יצאו לי מהאוזן
השנייה" ענה לו אביתר.
"אז תשמע איזה קטע, הוא אמר שאצל חלק מהאנשים יש כרישים בדם"
אמר דני.
"מה?!" אמר אביתר כלא מאמין למשמע אוזניו (ואכן הוא היה בטוח
ששמע לא נכון).
"כרישים, כרישים! אתה יודע, כאלו ששוחים בים" השיב דני ברוגז.
"איזה שטויות" ענה לו אביתר "בטח שמעת לא נכון".
"לא! אני בטוח לחלוטין שהוא אמר את זה. הוא אמר כרישים" השיב
דני ברוגז על כך שחברו מפקפק בחוש השמיעה המצוין שלו שבו התגאה
כל חייו.
"תירגע, תירגע" אמר אביתר, "קודם כל תחשוב בהגיון, איך יתכן
שכריש שלם, באורך של 4 מטר לפחות, ייכנס לתוך כלי דם קטן
שקוטרו לא עולה על 5 סנטימטרים במקרה הטוב"
"אני לא יודע" השיב דני, "אולי יש כרישים מיניאטוריים. אני
יודע שיש סוסים מיניאטוריים אז למה שלא יהיו כרישים כאלו,
כרישים קטנטנים".
אביתר בחר להתעלם מהעובדה שאמנם אכן יש סוסים מיניאטוריים אך
הם קטנים אך במקצת מחמור ממוצע ולא בגודל של כלי דם.
"ואיך בדיוק יקרא כריש מיניאטורי כזה"? שאל אביתר שהרגיש
שהשיחה הזו הולכת לשעשע אותו.
"לא יודע" השיב דני. "אולי כריש דם. הרי הם שוחים בתוך הדם
שזורם בעורקינו בשונה מכרישי ים השוחים בתוך מי הים".
"ומה הם אוכלים ושותים?" תהה אביתר המשועשע.
"מה זאת אומרת? 70 אחוז מהגוף שלנו זה מים ובטח כרישים כאלו
קטנים לא שותים יותר מדי" השיב דני.
"בסדר דני, ענית לי מה הם שותים" אמר אביתר, "אבל מה הם
אוכלים?"
"תשמע" ענה לו דני, " אני לא מומחה לכרישי דם אבל אם הייתי
צריך לנחש הייתי אומר שהם אוכלים מהגנים".
"גנים"? תהה אביתר.
"כן, גנים, גנים, אתה יודע, בוסתנים. אתה הרי יודע, יש לנו
בגוף הרבה מאוד גנים וכנראה שבגנים אלו צומחים הרבה צמחים
שמספקים לכרישים את מזונם".
אביתר כבר לא יכל להחליט אם חברו צוחק או שהלימודים הקשים
בפקולטה שיגעו אותו סופית. מה שבטוח זה שהשיחה עם דני התחילה
להרגיז אותו.
"תגיד לי" אמר אביתר שהיה בטוח שעל השאלה הבאה לבן שיחו לא
תהיה תשובה, "איך הכרישים הללו מגיעים בכלל לזרם הדם?"
"הרי זה ברור" ענה דני תוך כדי גיחוך "איך כל דבר מגיע לגוף
שלנו? בדם, בזרע או בתורשה"
"בסדר" אמר אביתר, בניסיון אחרון להישמע רגוע בעוד שהעצבים שלו
דופקים בכל דלת אפשרית כדי להתפרץ החוצה, "נניח לרגע, ורק לרגע
שאכן יש כרישים מיניאטוריים כאלו ששוחים לנו בזרם הדם, שותים
ואוכלים את הגוף שלנו, אבל איך לעזאזל זה ייתכן שכרישים אלו,
קטנים עד כמה שיהיו, לא נתקעים בנימיות הדם? הרי נימיות הדם הן
קטנות ביותר ואפילו כדוריות דם אדומות עוברות בהן בקושי"
"זה אכן קורה" השיב דני שפתאום קלט שיש לו תשובה לכל שאלה
שאביתר יציב בפניו "אם כריש כזה נתקע בנימית הדם אז יש חסימה
של הנימית ואם נימית זו נמצאת במוח זה יכול להיות מאוד מסוכן.
אם זה קורה אז מתעלפים ומגיעים לבית החולים שם נותנים חומר
שהורג את כריש הדם, אפשר לומר שהחומר ממש ממיס אותו ומפרק אותו
לחתיכות קטנות".
"אתה משוגע!!!" צרח אביתר שכרגע כל המחסומים שלו קרסו "צריך
לאשפז אותך במחלקה פסיכיאטרית סגורה, ומהר!!!"
רגע לאחר מכן  התעלף אביתר וצנח על הארץ.
לאחר יומיים התעורר אביתר במחלקה לטיפול נמרץ. הוא ביקש קצת
מים ולאחר ששתה שאל את האחות מה קרה לו.
"אל תדאג" השיבה האחות. "עכשיו אתה בסדר, היה לך קריש דם".