מישהו קופא, הופך למשהו שהחשיבות שלו יורדת עם הזמן.
מישהו בוכה על משהו שניגמר (לפחות בלב) כבר די מזמן.
מישהו זוכר שניות שזכרתי עם מישהו אחר.
מישהו צריך להשלים עם הבחירה שלי.
כי כולנו קצת מישהו שהיה בשני הצדדים, כי כולנו מישהו שברגעים
הפך לאף אחד, חשוב שהוא מיוחד, האמת המשנית.
כולנו טיפשים להאמין, אין טעם לנסות להכריח להפנים.
הסוף מתנפץ כאילו שלא היה ברור.
בין פחד לכמיהה, התחלה חדשה / ישנה.
נושף בעורפו של מישהו זיכרון, הזמן לא יטשטש את החלום הגדול.
מישהו נופל ואחר עוד יפול.
אין מנצחים, אין מפסידים, כולנו מישהו שהיה פעם בשני הצדדים.