הוא אהב אותה, והוא רצה להראות לה את זה.
הוא קבע איתה פגישה, בגן על שם קרוב משפחה, "אני צריך להגיד לך
משהו חשוב" אמר לה בטלפון, ליבו דופק במתח ופחד, והוא שמע בלי
מילים את חיוכה המצפה למשמע דבריו.
לילה. כולם ישנים. האוהבים היחידים הנמצאים בגן הם המסתתרים.
המסתתרים מפני אור היום, חיים בלילה ואוהבים בלילה, אבל בני
ושורהל'ה, מיודענו, הם לא זוג מוזר. רק בלילות. הם ישבו על
ספסל מתנדנד, מתפעלים מיפי הלילה, הגן והמזרקים. היה לה קר,
והוא, לאחר שווידא שאין כל סכנה, הוריד את מעילו הכבד ועטף
אותה בו.
בני הרגיש נפלא. הוא נמצא עם אהובתו, הם מאושרים. היה זה רגע
רומנטי במיוחד בשבילו, כשלפתע שמע "נו, אז מה רצית להגיד לי?"
שורהל'ה מלמלה בקול יבש. קולה הפיל אותו בחבטה למציאות.
"ובכן.. שורהל'ה... רציתי להגיד לך ש..." מלמל בני בהיסוס,
"ש..."
"נו, תגיד כבר, קר לי ואין לי כוח לגמגומים שלך!" קולה הרם
והחד פקד עליו. עכשיו הוא כבר פחד, הוא ידע שאם לא יהיה ילד
טוב, יהיה לו עונש, עונש כבד. "שורהל'ה, תינשאי לי?" מילים לא
רצוניות יצאו מגרונו, מהאיבר שפיתח שהחל לצאת איתה, "איבר
הפחד" קרא לו. צחוקה הצפרדעי במקצת, חייבים להודות, נשמע בכל
הגן, העיר שיכורים משנתם. "אתה? להתחתן איתי? שאני אתחתן עם
אחד פשוט כמוך?! אז זהו, שלא!" "אבל שורהל'ה, אני אוהב
אותך... לשונו כמעט נדבקה לחכו, "את תהיי מאושרת איתי..."
לפתע הרגיש את ידה אוחזת בחוזקה באוזנו, "לא, לא באוזן..."
התחנן, "תשמע" היא נלחצה אליו, "איך אני יכולה להאמין לך שאתה
אוהב אותי? תוכיח! אני לא אתחתן עם בן אדם פשוט כמוך, הרי זה
לא ברור לך?!" מבטו הצטמצם בחשיבות, החלטה נרקמה בלבו ברגע זה.
הוא היה נחוש לזכות בה. הימים הבאים היו ההכנה. ההכנה לעתיד
הגדול שמחכה לו.
למען שורהל'ה.
הוא דיבר שעות מול האקווריום, התאמן בנאומים רבי עוצמה על דגי
הזהב שלו, שולח בהם מבטי זעם שגרמו להם לצוף על פני המים. הוא
היה במרתון נגד הזמן, והוא ידע שהוא חייב לנצח אותו.
למען שורהל'ה.
היום הגדול הגיע. בני התהדר בלבושו, ובצעדים מדודים הלך אל
המקום בו כל החשובים נמצאים. הוא התאמן על כך רבות, ועתה הרגיש
ממש כאחד מהם. הוא השתלב במהירות במקום, מנצל את כשרונו הטבעי
לשקר, מה שהיה נחוץ מאוד בין כל האנשים החשובים ועד מהרה קיבל
משרה רמה, ממעביד שהתרשם עמוקות מהופעתו, מדיבורו התקיף, אבל
בני פשוט אמר את מה שהתאמן עליו בפני הדגים שלו, באקווריום,
והכל למען שורהל'ה.
בשנים הבאות התקדם בני בצעדי ענק בסולם הדרגות. כל החשובים
הכירו ואף העריכו אותו, הוא ידע איך לגרום לאנשים לאהוב אותו.
והכל למען שורהל'ה.
היום הגדול של חייו הגיע. בני ושורהל'ה נכנסו מתחת לחופה, כל
החשובים הוזמנו, ואפילו ראש ממשלת ישראל בכבודו ובעצמו בא
ובירך את הזוג, בין הוראת מלחמה אחת לשנייה. בירח הדבש בני
התקרב לשורהל'ה, ליטף אותה ברכות, באהבה, רק איתה הרשה לעצמו
להיות רך, זאת היא הייתה הקשה. היא הדפה אותו במהירות, התקרבה
לפניו, ובהבעה מאיימת וקול יבש אמרה: " אל תחשוב שגמרת, שזכית
בי בכל כך קלות, אתה תמשיך להתקדם עד שתהיה כמו הבטלן ההוא
שהיה בחתונה ואני אהיה ראש ממשלה!" ליבו נפל, הוא חשב שהצליח
להרשים אותה מספיק בדרגה הבכירה אליה הגיע, ועכשיו הוא צריך
להמשיך להיות תקיף, ולעלות בסולם הדרגות, אבל הוא ידע שיעשה
הכל, למען שורהל'ה.
בוקר לאחר ירח הדבש הוא יצא נחוש לעבודתו, וכבר באותו יום העלו
אותו בדרגה. בשנים הבאות הזוג עבר לארץ מרוחקת בגלל הקריירה של
בני, הוא עבד קשה. על אנשים. והוא ידע, המטרה מקדשת את
האמצעים, הוא יעשה הכל למען שורהל'ה.
הוא ידע, שהוא צריך להכין את עצמו לרגע שימנה אותה לראש ממשלה,
חזר לארץ וקנה עוד ועוד דגים שמשמם מה כל הזמן מתו, מנאום אחד
לשני הוא השתפר, ומהירות המוות הייתה גדולה יותר, אבל לא נורא,
היה לו כסף.
הוא ניהל מערכת בחירות תקיפה, כשדימה את כל האנשים בקהל לדגים,
ואת המצלמה לאקווריום. ואכן היום הגדול הגיע. בני נהיה ראש
ממשלה. הוא התייעץ עם שורהל'ה בכל והיא זו שאמרה את המילה
האחרונה. הוא המשיך להתאמן בפני הדגים שלו, אבל עכשיו בני היה
ראש ממשלה עסוק, אז שורהל'ה הועילה בטובה לקנות לו דגים כל
אימת שהצטרך. הוא היה עסוק מאוד בענייני המדינה, זה היה התפקיד
הכי קשה שבני מילא, והוא נעדר מהבית רבות. יום אחד, כשישב
בלשכתו עם ראשי מדינה רחוקה, שורהל'ה הגיעה. "אני מצטער
רבותיי" אמר באנגלית המושלמת שלו, כמובן, "אתם יכולים לחכות
בחוץ?" שורהל'ה נכנסה ללשכתו במהירות, התיישבה על כיסאו ואמרה:
"אדוני ראש הממשלה, אני עוזבת אותך, אתה לא מקדיש לי זמן, אתה
יותר מדי עסוק, מצאתי לי מאהב חדש, ספק הדגים שלנו, הוא הרבה
יותר גבר ממך!" היא ירתה בנחת, אך במהירות, ומבלי להתיר לו
שהות להשיב עזבה את לשכתו. הוא ידע שהוא חייב להשיג אותה
בחזרה. הוא ישב בביתו הגדול, המלא במאבטחים וריק מתוכן, וחשב.
"אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד בבחירות, כי אז היא תקרא לי
לוזר ואני לא אזכה בה בחזרה, ואני לא יכול להמשיך בתפקיד כי גם
אז אני לא אשיג אותה בחזרה! מה לעשות??" הוא היה אבוד, כשלפתע
נצנץ במוחו רעיון. ביום הבא, הוא קרא לשר הביטחון ללשכתו
וציווה עליו להתחיל במלחמה עם כל שכונותינו. שר הביטחון ניסה
למחות, אבל בני, כרגיל, היסה אותו בתקיפות, רק בעזרת מבט.
לאחר שנה כל האזור נכחד, אף אחד לא נשאר, כולם מתו במלחמה
הגרעינית. בני ישב בבונקר, והרגיש מנצח. עכשיו הוא יוכל לבלות
עם שורהל'ה, ולבד. היא תהיה גאה בו, הוא עשה כל כך הרבה, רק
למענה. |