התפצלתי לשניים.
תגדיר לי משמעותה של פרידה
כי אינני יודעת.
אם הלכת,
אם אותי עזבת כעת,
כיצד ייתכן שהינך עוד חלק גדול מתוכי? בתוכי?
שורר.
תגדיר לי משמעותו של פחד כי הנני מבולבלת כל כך.
אם תמה לה החברות שכה רצינו בה לפני זמן רב,
מדוע הנני עוד מפחדת מסופה?
הריי תמו ונשלמו דברי הפרידה ההיא,
ודברים שאמרת, או כוונות שאליהן התכוונת,
מילים באפס מעשה.
מבטך שוב בי נוגע,
מלטף את פניי ומחמם את נפשי.
אני הריי שלך, אך היכן אתה?
אם לא אדע את מקומך אאבד גם את עצמי.
בתוך כל החשכה,
בתוך סימטא צרה, נודפת ריח של ימים ישנים,
האם קיים בה מפלט? אליו אוכל לברוח ברגעי מצוקה.
אני חוששת כי עתידי אינו מובטח, כאן, בלעדיך.
ואם ידעת שאיני חצי מדברי האמת שמשלימים את שלך,
מדוע, מדוע לא בישרת על כך?
רוצה בבואן של שעות טובות, של שעות מוכרות.
דמותך מקוממת  אותי,
טוענת כי עוד תופיע.
האמת המסעירה הזו, מרתיעה אותי.
לא, לא רוצה לדעת עוד דבר אחד נוסף על היותה בחיים.
תאמר כי עוד יגיעו אותן  שעות טובות, מוכרות, שלי ושלך.
אל נא  תאמר כי נסו הן מחיי, כעת,
שכל שנותר לי הם חייך.