כן, הוא היה רמזור. קראו לו רמי. הוא עבר באיזו צומת בכביש ממש
לא חשוב. בקושי עברו שם מכוניות ושלא נדבר על משאיות או
אוטובוסים. זו הייתה העבודה הכי משעממת שהיתה לו בחיים, אבל
לפחות הכסף היה בסדר, אפשר היה לסגור איתו את החודש. זו היתה
העבודה השלישית שלו. בהתחלה, רמי היה רמזור מאוד חשוב בכביש
החוף, אבל מישהו החליט שצריך להתקדם הלאה והקים שם מחלף. בזמן
שבנו אותו, היה מאוד מעניין. התחיל להיות ממש סבבה בגלל כל
הפקקים. זה מה שרמי הכי אהב - פקקים. הוא רצה להיות מישהו
בחיים שלו. הוא רצה לשבור שיא גינס וליצור את הפקק הכי ארוך
בארץ, אבל בכל פעם שרק עשה קצת בעיות, ישר באו הכחולים
המסתובבים ולא נתנו לא להמשיך ליהנות. ואז התחילו עם כל העבודה
שם והיה הרבה בלגן. עבדו שם כמה חודשים וכל יום היה פקק יותר
ארוך ממה שרמי הצליח ליצור לבד. רמי היה מאושר, החליף צבעים
בטרוף חושים והרגיש על כביש העולם.
אבל אז סיימו את המחלף. היום שהורידו אותו, היה היום הכי עצוב
בחיים שלו. הוא בכה והתבלבל עם הצבעים עד שניתקו אותו.
בג'וב השני שסידרו לו, הוא הסתדר לא רע. זה היה בתוך תל-אביב
ובבוקר היו פול רכבים. הוא גם לא היה לבד, כל מאה מטר היה לו
חבר אחר. הוא הכיר שם את רוזה, רמזורית קטנה ונחמדה עם שני
קעקועים של אנשים. היה ביניהם קטע. רמי הכי אהב את יום ראשון
בבוקר. אז היתה לו אפשרות לגרום לפקק. הוא נהנה מזה מאוד
והחליף צבעים לאט, עושה בעיות ומעצבן אנשים. אבל לרמי לא היה
איכפת, הוא עשה את שלו וקיבל את הכסף. בימי שישי בלילה הוא היה
נשבז כשהיה רואה את הצעירים מחוברים למכוניות של ערסים
ומנצנצים להם מתחת לאוטו או מסביב למספר. היו גם את המתחכמים
שהיו רצים כמו פראיירים בשמשה האחורית. אבל רמי היה בסדר.
הוא ביקש העברה כשגילה שלרוזה שלו היה קטע עם הצהובה המהבהבת
לידה. זה שבר אותו. הוא לא הצליח להתרכז ועבד כמו שצריך. הוא
לא הצליח לגרום לפקקים. כשביקש העברה, חשב שיעבירו אותו למקום
אחר בעיר או אולי אפילו לעיר אחרת, לראות קצת ארץ.
רמי היה על הבטון כשהעבירו אותו. עכשיו הוא היה הכי שבוז בארץ
לגילו, למשקל כבד. הוא היה בודד וחוץ מאיזה מנורה צהובה לידו
לא היה כלום. זה היה כביש  קטן, ליד איזה פרדס, בלי פקקים ובלי
בלגנים. לפחות יכול לדבר עם מנור. הם היו מדברים על הכל ועשו
אחלה שיחות נפש יחד. שם הוא החליט שצריך להצטיין בתפקיד. הוא
שמע שנפתח תפקיד בחו"ל. זה היה גדול להיות רמזור בחו"ל - קודם
כל מקבלים עוד מנורות. חוץ מזה, אפשר סוף סוף לשכב ולא צריך
לעמוד כל הזמן. אבל צריך המלצות מאוד טובות וקורות חיים ארוכים
ומעניינים בשביל זה.
פעם אחת דיבר עם מנור ואמר לו שהוא רוצה להיות משהו אחר. "למה
לא יכולים לעשות אותי פליקר במועדונים, לי יותר צבעים ואני
יותר מנוסה". זה צריך להיות ממש מגניב. עבודה לא כל כך קשה,
שלושה לילות בסופשבוע ואחלה כסף. ככה גם יהיו לו הרבה יותר
הזדמנויות להכיר מישהי, לפתח קשרים, לחסוך קצת כסף ואולי לקחת
איזו חופשה. חוץ מזה גם שומעים שם מוסיקה והאווירה בסבבה...
אבל רמי נשאר רמזור.
מנור קרא לו רגע. לא היה לו כוח להסתובב. היה לפנות בוקר והוא
היה עייף, אבל מנור התעקש, הוא אמר לרמי שיש פה זוג ברכב,
שעצרו והם מזדיינים. רמי אף פעם לא ראה אנשים מזדיינים, הוא
שמע על זה וזה נראה לו מאוד מוזר. כשמנור אמר לו שהרכב קבריולט
ורואים הכל, רמי לא היה יכול להתאפק. הוא הסתובב והביט בזוג.
בהתחלה זה נראה לו מכאיב ולא כל כך נוח. היא הסתכל עליהם עד
שהם נסעו. הוא לא שם לב למה שקורה סביב. עדיין היה לילה והדבר
האחרון שהוא זוכר זו צפירה. הוא חשב שיש מלחמה, אבל אז המשאית
נכנסה בו.