ביום מן הימים (סליחה על ההתחלה הספרותית אבל לא ידעתי איך
אחרת להתחיל...) נפגשו להם בת ובן (משום מה) והרגישו משו
שנקרא... "שנאה ממבט ראשון". כן כן! אני לא צוחקת! כמו שיש
אנשים שנפגשים וישר מרגישים כימיה ויודעים שהם מתאימים וכל
העסק הקיטשי הזה? אז יש אנשים שרואים אחד את השנייה וישר
יודעים שהם שונאים אחד את השנייה בדם!!! כך גם קרה בין שני
האנשים שלנו. בשביל הסיפור אנו נקרא להם קים וליאור. (הבת זאת
קים והבן זה ליאור).
הם נפגשו במסיבה דרך חברים משותפים... החברים כנראה חשבו שהם
מתאימים כי הם ניסו לשדך להם אנשים במשך זמן רב אך ללא
הצלחה... לכן כאשר הם הפגישו בין שניהם זאת הייתה האפשרות
האחרונה שלהם, אך למרות זאת כאשר קים וליאור הסתכלו אחד לשנייה
בעיניים הם ישר שנאו אחד את השנייה!!!!
במשך כל המסיבה ניסו החברים המשותפים לסדר שהם ירקדו ביחד או
ידברו או משו אך כלום. כל פעם שהם כאילו בטעות דחפו את קים על
ליאור או להפך הם הסתכלו אחת על השני בשנאה והמשיכו לרקוד עם
מי שהם רקדו לפני זה... כך עברה לה כל המסיבה... ניסיונות
כושלים לזווג בין השניים ולבסוף נכנעו החברים. בסוף הלילה הם
נפרדו במחשבה שלא יראו אחד את השנייה יותר לעולם.  
היום הראשון ללימודים. קים בדיוק עברה לבית ספר חדש וכשהגיעה
לבית הספר החדש חיפשה אחר פנים מוכרות או לפחות פנים נחמדות...
להפתעתה הרבה הפנים המוכרות אשר ראתה היו של.... ליאור.
היא התעלמה מפניו והמשיכה לחפש פנים מוכרות נוספות אך לא מצאה
איש. וכיוון שהייתה חייבת שמישו יראה לה את הדרך לחדר המנהלת
בכדי שתוכל לדעת באיזו כיתה היא וכל שאר הדברים האלה נאלצה
לבקש מליאור.
היא התקרבה אליו בצעדים איטיים בתקווה שהוא ילך עד תגיע אליו,
אך הבן אדם לא זז! אז היא הגיעה אליו ו:" הי... זוכר אותי
מאתמול?" "אמ... כן נראה לי... את קים נכון? זו שדן ושיר ניסו
לשדך לי אתמול?" "כן... זאת אני..." קים נעשתה נורא נבוכה...
"אל תחשוב שהם ניסו לשדך לי רק אותך... אתה הייתי הניסיון
האחרון שלהם...." ניסתה קים לשעשע.... "גם את אל תתפסי פתאום
תחת ותחשבי שאת היחידה שהם ניסו לשדך לי..." "אני לא תופסת שום
תחת, למרות שאת התחת שלו (מצביעה על בן חתיך) הייתי שמחה
לתפוס.... " השתעשעה לה קים אבל נעשתה רצינית פתאום כשהבינה
שהצחיקה רק את עצמה ושאלה את ליאור "אתה יכול להראות לי איפה
זה חדר המנהלת שאני אדע באיזה כיתה אני?" "בסדר... בואי.."
הם הלכו לכיוון חדר המנהלת בצעדים מהירים כאילו הם מנסים
להיפטר אחד מהשנייה כמה שיותר מהר.. לבסוף, לאחר תקופת זמן
שנראתה לקים כנצח, הם הגיעו לחדר המנהלת וקים נכנסה לה פנימה.
"את רוצה שאני אשאר ואראה לך אח"כ איפה הכיתה שלך?" שאל ליאור.
"סבבה למה לא" אמרה קים. לאחד מספר דקות יצאה קים מחדר המנהלת
ואמרה לליאור שהיא בכיתה ח' 2. "מה? לא יכול להיות!" "למה? מה
יש בכיתה הזאת???"  "את מתכוונת מי יש בכיתה הזאת!!!" "מי יש
בכיתה הזאת???" "אני!!!!"
קים הסתכלה עליו במבט לא מאמין. "נו די אל תעבוד עלי ככה ביום
הראשון... מי באמת נמצא בכיתה הזאת?" "אני לא עובד עלייך! למה
לי לעבוד עלייך??"
הם הסתכלו אחד על השנייה באי נוחות והרגישו כאילו השנה הזאת
הולכת להיות שנה נוראית!!! הם יצטרכו לסבול את הפנים אחד של
השנייה כל יום בכיתה בכמעט אם לא בכל השיעורים!!!
קים נאנחה ואמרה לליאור:" נו טוב... צריך להסתדר עם מה שיש..
יאללה תראה לי כבר איפה הכיתה המזורגגת הזאת...." "בואי.." אמר
ליאור באכזבה גלויה.
הם נכנסו לכיתה אחת אחרי השני, קים נתנה למורה את הכרטיס עם
הפרטים שלה והציגה אותה לכיתה. קים הייתה מאוד נבוכה כיוון שזו
הייתה הפעם הראשונה שנאלצה לעבור בצפר... וכאשר המורה הציגה לה
את הילדים היא ראתה בין שורות של כיסאות ותלמידים שיושבים בהם
פרצוף מחייך שחייך אליה... ליד הפרצוף המחייך היה מקום פנוי.
היא שאלה את המורה אם היא יכולה לשבת שם והמורה הסכימה. בהפסקה
היא ניגשה אל הפרצוף המחייך והציגה את עצמה.
"הי.. אני קים. אני חדשה פה ואני אשמח אם תוכל לעזור לי
בהתמצאות בין הכיתות פה..." "ממצב קים? קוראים לי אדוארד, אבל
חברים שלי קוראים לי אדי. גם אני לפני שנתיים הייתי חדש פ.
עולה חדש מאמריקה. אני בשמחה אעזור לך..." "וואי תודה
אדוארד..." "אדי בבקשה... " "טוב... תודה אדי!"
אדי התחיל להסביר לקים עם מי כדאי להתחבר והסביר לה את כל
ה"קבוצות" בבצפר. יענו המקובלים (ערסים ופרחות), פריקים,
חנונים וכל זה... אחרי כמה דקות הוא הראה לה את "נסיך"
השכבה... נסיך זה כאילו לא מלך אבל כמעט פופלרי כמו המלך
עצמו.. היא הסתכלה לעבר איפה שהוא הצביע וראתה את ליאור!
היא הצליחה לקלוט את מבטו של ליאור ועשתה לו שלום עם
העיניים.... הוא ראה אותה ואז ראה את אדי והמשיך כאילו כלום לא
קרה...
קים לא הבינה... מה יש באדי שמפריע כל כך לליאור לעשות לה
שלום.. .אדי לא נראה פריק, גם לא ערס.... הוא פשוט נראה קצת
מהכל...
אדי הוא אחיו התאום של ליאור! ליאור מתכחש לו כיוון שהוא אינו
פופולרי כמוהו... אדי הוא לא מקובל.. אבל הוא גם לא פריק מצד
שני... ליאור לא כל כך אוהב להגיד את העובדה שאדי הוא אחיו
התאום... הם תאומים לא זהים ועל כן איש לא שם לב... למרות שיש
להם כמה וכמה דברים דומים..
קים הסתכלה על שניהם הרבה זמן עד שקלטה את המאפיינים הדומים
שלהם... שניהם רחבי כתפיים, גבוהים, תווי הפנים שלהם היו די
דומים אבל הדבר שאפיין אותם הכי הרבה הייתה שתי נקודות חן שהיו
לשניהם ממש אחת מתחת לשנייה בגבה... באילו שהיה להם עגיל
בגבה... לשניהם היה את זה רק בגבה שונה...
היא נורא אהבה את הנקודות חן האלה.. ובשיעור אחד היא השתעממה
מאוד והחלה לצייר פרצוף במחברת שלה.. כיוון שתווי הפנים שלהם
היו דומות היא לא ידעה את מי היא מציירת... אבל הדבר היחיד
שאותו הדגישה הכי היו שתי הנקודות חן האלא.. היא נורא אהבה
אותן...
פתאום נגמר השיעור ואדי, שיושב לידה, בא והסתכל על הציור
שלה... "וואו, את באמת יודעת לצייר פרצופים טוב... זה אני?"
"לא יודעת..." "איך את לא יודעת? את ציירת את זה!" "אבל אני רק
יודעת שזה אתה לפי הגבה שבה ציירתי את הנקודות חן.."
אדי נבהל... "איזה נקודות חן?? מה נקודות חן?" "יש לך שתי
נקודות חן כאילו עשו לך עגיל בגבה... גם לליאור יש כאלה רק שלו
הם בגבה השמאלית ושלך בימנית.." "וואי הבהלת אותי... אני שונא
את הנקודות חן שלי... ואני תמיד מפחד שמישו יראה אותך ויישאר
יתחיל להמציא בדיחות עליהן..." "אבל למה? ה נורא חמודות!" "אם
את אומרת אני אאמין לך..."
אדי וקים מאוד מיודדים לאחר שמתחילת השנה הם היו נפגשים
ומדברים הרבה בטלפון והיו ממש חברים הכי טובים... הוא ידע הכל
עליה והיא ידעה הכל עליו...
יומיים לפני הסילבסטר מגיע אדי ושואל "קים תגידי... אם מי את
נמצאת בסילבסטר?" "אממממ... עם מיטתי החמה... הכרית טוויטי שלי
(קוראת מסוימת של בלוג זה... אני מקווה שאת מבינה...) ועם
הכרית הכחולה שלי (כנ"ל)... וביחד אני רואה עם הכריות המתוקות
שלי סרט..." "אפשר להצטרף כדי שאת וכריותייך לא תהיינה לבדכן?"
"סבבה... אני וכריותיי נשמח נורא אם תצטרף אלינו..."
וכך נקבע לו ערב הסילבסטר...
ערב הסילבסטר: דפיקה בדלת... "אני באה... נו רק שניה תנו לי
לקום..."
"שנים לוקח לך לבוא לפתוח את הדלת!! למה את לא צועקת פתוח או
תיכנסו ו משו כזה?" "כי זה יותר מנומס להגיד רגע ולפתוח את
הדלת..." "טוב אם את אומרת...."
כך עבר לו הערב בבדיחות וכדומה (הוריה של קים לא היו בבית בגלל
שהם נסעו לארוחת ערב רומנטית לסילבסטר ואחיה הלך לחבריו..) ואז
הם ראו סרט... הם ישבו קרוב אחד לשנייה בסרט... הדבר היחיד
שהפריד ביניהם היו הכריות של קים שסתם נדחפו...
ואז הסרט נגמר והיו כתוביות.. היה יותר חשוך כי הכתוביות ע רקע
חור והאורות היו מכובים... "טוב אז מה נעשה עכשיו שנגמר הסרט
ועוד לא הגיע הסילבסטר?" "אממ.... יש לי משו על הראש שרציתי
לעשות כבר כמה זמן... מה את אומרת?" "סבבה אני אסכים לכל דבר
ברגע זה..." אז אדי התקרב אליה לאט לאט ו...
בדיוק נשמע סיבוב מפתח בדלת וקים התרחקה מאדי במהירות... "הי
קים מתוקה,איך עבר הערב?" אמרה אמא של קים....
יום ראשון:
"הי קים מה קורה?" שואל אדי את קים על הבוקר... "אני סבבה..
ואתה?" שאלה קים המהוססת... "גם... אז אה.. איך עברה השבת?"
"היא הייתה בסדר דווקא.." קים היססה עם לשאול את אדי למה הוא
התכוון לנשק אותה בסילבסטר אבל היא לא העיזה...
הם עמדו שם שעה ארוכה ופתאום עבר לידם ליאור ונדחף ביניהם, "הי
קים מה שלומך? איך עבר הסילבסטר?" "עבר סבבה... ביליתי לי עם
כריותיי המתוקות..." התבדחה קים. "חחח... רגע את מתכוונת
לכריות האלא שי לך שאת מסתובבת איתם בבית שלך כל הזמן? הכחולה
והזאת בצורת טוויטי? " "חח איך זכרת?"
הם המשיכו להתבדח בדיחות פרטיות ואדי עמד שם כמו מטומטם ולא
הבין כלום... הוא לא הבין מה קרה ביניהם מתישהו בין יום חמישי
להיום... כי ביום חמישי הם שנאו אחד את השנייה כרגיל ופתאום
עכשיו הם חברים טובים ככה... מה קרה פה?
מה שקרה בין קים לליאור הלך כך:
יום חמישי אחר הצהרים:
ליאור חוזר מחוג כדורסל, קים סתם מסתובבת באזור, אף אחד מהם לא
מסתכל על הדרך בא הוא הולך, כל אחד בתוך החלומות של עצמו וכשזה
קורה... מתנגשים...
כן כן, מתנגשים. קים לא הסתכלה (כרגיל) על הדרך אלה על השמיים
ופתאום החליקה ישר לתוך שתי זרועותיו של ליאור שמתוך הלם נפל
גם הוא... כך שניהם התחילו לצחוק מתוך מבוכה על המקרה וקים
הציעה לליאור בתור פיצוי על "הצלת חייה" לבוא לשנייה לבית שלה
שהיה קרוב לשטוף את הברך שלו, שהייתה פגועה קל ולנוח ולהתאושש
מהנפילה ומהשוק.
ופתאום קים מסתכלת על השעון בטעות וראוה שהשעה ממש מאוחרת! הם
נהנו כל כך שלא שמו לב לשעה.. הם נהפכו לחברים כל כך טובים
בשעות אחדות...
ערב ראש השנה האזרחי (גם ידוע בתור הסילבסטר):
אז ככה.. אחרי שאדי הלך מהבית של קים (לפני חצות) וכמובן הלך
מאוכזב.. קים נשארה לה לבדה... למה לבדה? כי ההורים שלה רק
שכחו משו בבית ואחרי שאדי הלך הם חזרו לחגיגות שלהם...
לפתע פתאום (סתם התחשק לי לכתוב את זה) היא שמעה דפיקה בדלת...
"מי לעזאזל ידפוק בדלת שלי כל כך מאוחר.. ועוד בראש השנה
האזרחי... כולם חוגגים..." חשבה לעצמה... היא פתחה את הדלת
ונחשו מי עמד שם? נכון מאוד! ליאור!
"שיעמום אטומי המסיבות האלא לא?" שאל במבוכה קלה.. "כן..."
אמרה קים.. הם עמדו שעה ארוכה על יד הדלת עד שבסוף אמר ליאור
"יש לכם נוף ממש יפה... יש דרך לעלות לגג?" "בטח שיש דרך...
סולם... בעיה אחת... יש לי פחד גבהים..." "הבעיה הזאת תיפתר עם
תעלי עם עוד מישו?" "תאמת לא ניסיתי לעלות עם עוד מישו... בוא
ננסה..." הם לקחו את הסולם ועלו לאט לאט לגג והתיישבו שם...
השעה הייתה 11 וחצי... לליאור היה שעון והוא שם לעצמו טיימר
שיגיד לו עשרים שניות לפני השעה שתיים עשרה בלילה/ לפנות
בוקר...
הם דיברו קצת והסתכלו על הנוף במיוחד כי באמת היה נוף יפה...
פתאום ליאור שמע את הצפצוף שלו בשעון הסתכל על קים ואמר לה
שהגיע הזמן לעשות ספירה לאחור לשנה החדשה... אז הם התחילו
לספור לאחור...
"עשר..." מתקרבים אחד לשנייה... "תשע.." עוד קצת.. "שמונה" עוד
"שבע" עוד "שש" ממש קרובים אחד לשנייה "חמש, ארבע, שלוש,
שתיים.... "
האחד כבר לא נשמע כי ליאור תפס אומץ ונישק את קים... קים לא
התנגדה ונישקה אותו חזרה... זו הייתה נשיקה ארוכה ארוכה, מתוקה
וחמה ואוהבת...
יום שבת:
ביום שבת ליאור וקים הסתובבו להם בפארק האזורי... החזיקו
ידיים.. התנשקו פה ושם. והיו מאוד מאושרים...
או קיי חזרנו ליום ראשון... ליאור וקים הלכו הצידה, משאירים את
אדי מבואס ומבולבל מאחור, לאיזה עץ בכניסה לבית הספר והתחילו
שיחה רגילה.
"אז.. מה קורה?" שאל ליאור בקול מהוסס... "הכל סבבה..." ענתה
קים בקול מהוסס אף היא... "טוב אני ארד לשורש העניין.. תקשיבי
קים... מה שקרה בינינו בראש השנה האזרחי (גם ידוע בתור
הסילבסטר) לא הייתה סתם נשיקה בין ידידים... אני, אישית, יודע
שאף פעם לא נישקתי אף אחת כמו שנישקתי אותך באותו לילה..." "גם
אני יודעת שזאת הייתה נשיקה מיוחדת... אבל מה אתה מציע
שנעשה... כאילו מה אתה מרגיש?" "אני... אמ.. אני חושב ש... אני
חושב שאני אוהב אותך ושאני רוצה להיות חבר שלך!" קים הייתה
בשוק... היא לא ידעה מה להגיד... היא פלטה את הדבר הראשון
שחשבה עליו..."ברגע הראשון שראיתי אותך שנאתי אותך... "היא
התכוונה להמשיך ולהגיד לו שעכשיו היא כבר לא מבינה למה היא
שנאה אותו ושהיא מרגישה מטומטמת שהיא לא התחילה איתו עוד
במסיבה אב ליאור קטע אותה בכך שברח אל עבר החברים שלו...
כל היום הוא לא דיבר איתה... היא ניסתה הכל! היא שלחה לא פתקים
בכל השיעורים, היא ניסתה לדבר איתו בהפסקות, שלחה לו SMSים,
הודעות באייסיקיו... הכל! לא היה דבר שלא ניסתה...
בערב היא רצתה להתחמם קצת ולהירגע... היא לבשה את בגד הים שלה
ונכנסה לאמבטיה.. היא שקעה במחשבות מרוגזות... היא החלה לצעוק
על עצמה... "יא חתיכת מפגרת! למה פלטת את השטות הזאת?!!? למה
לא ישר אמרת לו שאת אוהבת אותו ואז הסברת לו?!?! וואי כמה
מפגרת את יכולה להיות!?!?" היא המשיכה ככה שעה ארוכה... צועקת
על עצמה ומקללת את עצמה בשל טיפשותה...
מרוב שהייתה שקועה בצעקות על עצמה היא לא שמעה את קריאת אימה
ולא את דפיקות הדלת המודאגות של אביה... לפתע היא החלה לשקוע
בתוך האמבטיה.. היא לא הרגישה בזאת כיוון שהייתה כל כך שקועה
בכעס עצמי...
היא פקחה את עיניה זמן מה אחרי כן... היא לא כל כך הצליחה לקוח
אותן לגמרי... היא ראתה חדר עם קירות לבנים, היא שמעה בכי
וצעקות... היא לא הבינה מה קורה... היא ניסתה לדבר אך הרגישה
כאילו יש לה מין מחסום... היא חשה מועקה גדולה בגרונה ולא
הצליחה להוציא קול מפיה.. היא שמעה "או קיי הצלחנו לייצב את
מצבה... היא תהיה בסדר עכשיו... היא רק צריכה לישון קצת..."
ולאט לאט היא שקעה בשינה עמוקה עמוקה...
כאשר היא התעוררה היא שוב ראתה את החדר עם הקירות הלבנים רק
שהפעם הוא היה חשוך.. היה שקט... היא זיהתה את הוריה מתלחשים
על ספה באותו החדר.. היא ראתה את אחיה ישן על ספה נוספת.. היא
הרגישה משו ליד ידה וראתה את ליאור ישן וראשו על יד בטנה.. היא
ניסתה להרים את ידה במטרה ללטף את ראשו אך ללא הצלחה...
כאשר הוריה ראו שהיא התעוררה הם קרבו אליה והחלו לשאול אותה אם
היא מרגישה בסדר, אם היא צריכה משהו וכל השאלות הללו...  היא
עצרה אותם בכך ששאלה:" מה קרה? מה אני עושה פה? איך הגעתי
הנה?"
אמא שלה מלמלה משו מבעד לשפתיה אך היא פרצה בבכי שקט וקים לא
הבינה, אביה הסביר לה ש" שמענו אותך צועקת באמבטיה אז באנו
ושאלנו מה קרה... לא ענית לנו והמשכת בשלך, דפקנו על הדלת חזק
ולאט לאט התחיל להיות שקט בתוך החדר... רצתי להביע מברג ובתחתי
את הדלת ומצאנו אותך מחוסרת הכרה בתוך האמבטיה... הסענו אותך
לבית החולים המהירות האפשרית ופה הם טיפלו בך במסירות.. אמא
שמעה אותך אומרת שאת טיפשה בגלל משהו שאמרת למישהו שקוראים לו
ליאור אז היא התקשרה לליאור שהיא מכירה וסיפרה לו את מה שקרה
והוא הגיע מיד... הרופאים הצליחו לייצב את מצבך בינתיים... הם
אומרים שיצאת מכלל סכנה... הם חושבים שניסית להטביע את עצמך
באמבטיה... זה נכון?"
"לא! למה לי לנסות להטביע את עצמי באמבטיה?!?!" כמעט צעקה קים
על אביה אך בסוף החליטה ללחוש זאת בעצבנות לאוזנו בכדי שליאור
לא יתעורר... "אמא פשוט אמרה לי שאת כעסת על עצמך וקיללת את
עצמך... היא חשבה שאולי ניסית להטביע את העצב שלך באמבטיה..."
"חס וחלילה אבא!!!"
קים ביקשה שיניחו לה לנפשה ושיתנו לה לנוח כי היא מאוד
עייפה... אביה ואמה יצאו מן החדר ולקחו עימם את אחיה... ליאור
לפתע התעורר ממגעה של היד של קים על שערו...
"הי... מה קורה?" שאלה קים בקול חלוש... "אני בסדר אבל איך את?
מה קרה? למה ניסית לטבוע באמבטיה???" "אני בסדר... אבא שלי אמר
לי שהוא ואימא שלי מצאו אותי מחוסרת הכרה בתוך האמבטיה ולשאלתך
האחרונה לא ניסיתי להטביע את עצמי באמבטיה... כעסתי על עצמי כל
כך על מה שאמרתי לך ושקעתי בכעסי כל כך עד שכנראה החלקתי
ואיבדתי את ההכרה ושקעתי לתוך האמבטיה..." "למה כעסת על עצמך?
אני הייתי זה שצריך לכעוס על עצמו! זה לא היה טוב שהצעתי לך
חברות ככה מאמצע שומקום..." "אבל לא נתת לי לסיים את מה
שהתחלתי להגיד לך... ישר רצת ולא נתת לי לסיים ולא הקשבת לי...
לא קראת את הפתקים שהעברתי לך ולא ענית לSMSים ששלחתי לך... "
"נכון... את עדיין רוצה או זוכרת מה רצית להגיד לי?"
"בוודאי שאני זוכרת... אתה מבטיח לא לברוח על המשפט הראשון
שלי?" "אני לא אברח.. נשבע!" ליאור עשה תנועה של שבועה על
הפה.."אז ככה.. התחלתי ואמרתי שביום הראשון שראיתי אותך שנאתי
אותך... אבל מאז הנשיקה שלנו אני פשוט לא מבינה למה לא התחלתי
אתך עוד אז במסיבה... ורציתי גם להגיד לך שאני מסכימה.. אני
שמח להיות חברה שלך... "
ליאור עשה את הפרצוף הכי שמח שקים ראתה מימיה... הוא התכופף
ונישק אותה... נשיקה רכה ואוהבת... היא לא רצתה שהוא יעזוב
אותה לעולם... זו הייתה הנשיקה הארוכה והאוהבת ביותר שקים אי
פעם חוותה... ליאור גם לא רצה לעזוב אותה יותר לעולם... הוא
הרגיש אהבה רבה כלפיה וחש שגם היא חשה כלפיו את אותה האהבה...

הם נפרדו בכדי לקחת אוויר (כן גם הם צריכים אויר... מה לעשות
ככה אנשים חיים... אני יודעת שזה מוזר אבל צריך לקבל את
זה...)קים וליאור ציחקקו במבוכה...
"איך נופיע עכשיו בבצפר? מה? נלך יד ביד וכל זה?" שאלה קים.
"כן... כאילו לי אין שום בעיה אתך.. אני מאוד גאה להיות חבר
שלך... מה? את מתביישת בי?" שאל ליאור... "אני? בך? להתבייש???
לעולם לא!!!" אמרה קים והנחיתה נשיקה ענקית על ליאור... לא
נשיקה צרפתית להטת כמו הקודמות... נשיקה בפה רכה כזאת... לא
נשיקה עמוקה או משו... היא הדביקה את שפתיה לשפתיו וחיבקה את
צווארו... הוא חיבק אותה והם היו מאושרים...
כאשר קים חזרה לבית הספר לאחר שהרופאים שיחררו אותה ליאור בא
וליווה אותה לבית הספר... הוא החזיק בידה...  התקדם לעבר חבריו
ונישק אותה מטרים ספורים מהם והכריז מולם שיש לו חברה חדשה
ושהוא לא מתכנן להיפרד ממנה בזמן הקרוב...
אדי נראה מאוכזב למדי כאשר שמע את ההודעה אבל הוא בסיידר...
הוא חזק.. לאחר שבועיים הוא התאהב בחברתה של קים והם נהיו זוג
כעבור מספר ימים...