באותו רגע אני פשוט הבנתי את מה שהחיים ניסו להגיד לי כל
הזמן,
הם ניסו להגיד לי שהאהבה היא רק תחושה ש"בני" האדם המציאו,
שעוברת כ"כ מהר, ומשאירה את הצלקות הכי כואבות, היא גם הורגת.
הם סיגלו לה את האושר הגדול מכל.
בתור מישהו שלא מגדיר את עצמו בן אדם, הצלחתי לקלוט את זה מהר,
אני גם חושב ומנתח יותר לעומק.
כל המסרים, כל הרמזים, כל הצער.
שמישהו אמר לי בפעם הראשונה שהוא מאוהב בי, אני ידעתי שהוא
משקר.
אם הייתי איתו, כבר ביום למחרת הוא היה שובר את ליבי לאלפי
רסיסים ומניח לי לטבוע בחשכה.
זה טבעם של "בני" האדם...
וכל פעם צריכה להתעורר השאלה, האם לסלוח לאלוהים.
הוא רק "בן" אדם, אני חושב, גם הוא עושה טעויות.
אבל עכשיו אני מבין שהוא עושה אותן בכוונה.

אולי הוא בכלל לא קיים.