[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עקרונות או לא להיות
...ועכשיו היא חוזרת על ארבעת גפיה, המגולחות וודאי, חלקים
למגע ולמראה.
לא, אני לא אתן לה לחזור.
עקרונות עליהם הזעתי, דמעתי יבשות וימים, חלקי שברים ומלאים
בזווית העין.
הצלילים כל כך דיגיטליים. התמונה סטטית ומתקיימת על פיקסלים.
את לא תיכנסי אלי הביתה!
גורלם של פוליטיקאים כמכורים להרואין, לקראק ולמשככי כאבים -
כאב עז אך אמיתי. תחי דבורה, המסדר יעבור לדום!
דקה אחת תמיד מאוחר מדי; השמש כבר התפוצצה ויש לי חור שחור
בכיס המרה. לא מר כמו טיפה.
אז השניים הלכו ליועץ נישואין.
אני יעצתי להם לא ללכת אליו. עכשיו שניהם מתים - תמיד מאשימים
את הילדים - נוער, נוער, זה תמיד הנוער.
תיתן לצמח אחד קליפות של פירות הוא ישגשג.
תיתן לצמח אחר גרעינים של פירות הוא יישב מול הטלויזיה
בעליזות, כשביצה מיוחסת מפתחת מודעות - קורבנות אדם...
אתם חונקים אותי, טיפשים. האין אני חברכם?
רועי צאן מחונכים, כלבי נחייה מגוחכים.
היא לא תיכנס אלי הביתה! עקרונות או לא להיות. חתיכות מידע
טבולות בספלי תה-עשבים מיובש, רושמות הכל, דוהות.
שליטי היקום העליונים ביותר על ספות מ'איקאה'. חצי מחיר. סניף
חגורת אוריון. פילגש לכל אחד מהם. גם בחצי מחיר - תוצרת שלנו.
מוכנים לרדת בשירות למען איכות תקינה א-נורמלית - מוטב כך.
חולות נודדים בסערות ברקים גדולות, מבקשות מחסה מהלילה.
מתפשטות בעיירות פיתוח נורמטיביות. מבשלות שיכר לחפצים. כמה
נורא.
אורחים מרובעים לבושים פשתן.
אדון נכבד, כבד גם אותן.
מאה דינרים למוצא העקום. מאתיים לישר. אם באמת ישר הוא לא
ייקח.
כולם משתחווים, עולים לרגל, מקריבים קורבן, נותנים מעשר, מעלים
עולה ומעלים גירה. מפריסי פרסה בחדי-אופן. שיזדיינו כולם.
שתיתי עראק משובח עם שר המלתעות הסעודי.
לבוש שמלה פרחונית, גלבייה לראש ולפנים ואזיקי ברזל לרגליים.
הוא לא לבש כלום. רק ממיטב האופנה.
פקידי מכס משומנים, אסור לעמוד פה. 'בקשה לזוז. הההאאא... אין
צדיק אחד בציון.

ספק חולני
הצטרפתי למקהלה הבלתי נראית.
לקח לי זמן למצוא את הכינור שייעדו בשבילי אך לאחר מכן, הצליל
הערוותי שבקע ממנו, צורם ומשפריץ, נעם לאוזניים המלאכותיות של
אנשים קטנים, שלא רוצים לפספס תקופות. ריקנות מודחקת.
גם לא פטיש חמש ומסמרי עשרים יצליחו לתקן אותי. אני חבר במקהלה
עכשיו; בלתי תקין, שואף להיות מציל ראשי.
שני אנשים עומדים להתפוצץ. אחד מהם כבר מת מבפנים.
השלישי, היחיד מבין כולם שיכול נגד גשמי הגופרית הקיציים, שם
פעמיו אל השניים ופוצץ אותם ביכולתו ליצור שום דבר מכלום, וכל
זה בעזרת מילים בעלות משקל שווה. מאוחר יותר הוא מחפש קורבן
שיעמוד על הקרש. נוברי אפר, פליטי היקום. מעניין מה יקרה מחר.
לפחות אפשר להתנחם בכך שהיא מצאה מישהו יותר גרוע ממי שהייתי.
והשנייה, בכלל משוגעת.
פיתגורס אמר פעם משהו חכם - אבל זו לא חוכמה, פעם כולם היו
חכמים - הוא טען שבעזרת נוסחא פשוטה ניתן להמיר רגשות לכסף.
לפי אותה נוסחא, אהבה עצמית היא ביחס של 1:7, הגבוה ביותר
שניתן היה לקבל עליו אז בשוק.
היום אין לזה שוק. לכולם יש ובשפע. והמחסנים שלי מלאים בעודפים
שיתכן וכבר פג תוקפם. נחשים ערמומיים, תמימי פנים כולכם.
נועלים את עצמכם במאורות חשוכות, פרט לכמה הבזקים, לכל אורך
השנה. בתרדמה. עד שיגיע הזמן לרצוח... לצאת לרצוח את הראשון
שעובר... ובום! מת. לילה טוב נחש פניצילין... ספק חולני שלא
אראה אותך שוב.

אבן מותמרת
הייתי קצת מודאג לאחרונה מהמצב המדיני. אז הלכתי לכנסת,
להתלונן ישירות אצל בעל הבית המדושן.
"אדוני ראש הממשלה, הנך שפל ובזוי. אני בז לך ידידי, כמה אנשים
הרגת היום?" התכוונתי להגיד לו אבל הם לא הסכימו לתת לי להיכנס
לפגוש אותו. הלכתי להסתפר יום אחר כך. איזה מתרומם בבגדי נשים
עובריות ניסה לשחק אותה גבר לידי. השלכתי עליו את הדורבן
הראשון שהצלחתי להניח עליו את ידי ויצאתי מהבית של סבא. איזה
טריפ זה היה.
נסעתי למבואות חרמון והגעתי להר שלמה. מסעות אל העבר הנפשי שלא
נראה טוב, בזמנו, על מדים. סוג א', סוג ב', זה באמת לא משנה את
התמונה. אז בניתי פרגולה והכל עבר.
גם להווה יש נטייה מוזרה, שלא משתמעת לשתי פנים סימטריות של
בובת מין דו-מינית מהסוג המובחר, שינקין תחתית, להפוך לעבר.
מיקרומוביליות שכזאת. ההתקדמות כל כך איטית. הביניקולר מרוסק
בפינת הואקום עוד מהחדירה הקודמת. קשה להבחין.
בפעם השנייה בחיי, כבעל-חיים אנדמי, הצלחתי לראות הילה מסביב
לגוף דומם, לבי המהם כמו מקרר מקולקל. כמו אז, בבית-הספר, שלוש
שאכטות אחרי שהמורה הייתה אומרת "בוחן פתע" בעיניה.
התבוננתי בגוף הדומם בעודו יוצא מממלכת הרישומים לכיוון תעלת
הניקוז המועצתית. לב של אבן מותמרת. לפתע, כנראה מהשמיים, הגיח
המלאך גבריאל ואמר: "גם בררה אפשר לעשן" ונעלם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה לא אוכל!
זה אחלה אוכל
שבעולם!






טימותי מקווי,
בסלוגן הראשון
והאחרון שלו,
מוקדש בהוקרה
לדולגו אשר חרף
נפשו מול הבמה
וניצח!


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/05 16:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איל אורגל

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה