היא ביקשה ממנו לרקוד איתה
היא תכננה הכל מראש,
מה היא תגיד,
מה הוא יגיד,
בדיוק כמו הפעם שאמר לה שהוא אוהב אותה.
הוא הסכים,
הוא קם,
שם את הידיים שלו סביב המותניים שלה.
היא שוב הרגישה את ההרגשה ההיא.
היא חיכתה קצת,
לא רצתה להבהיל אותו על ההתחלה.
היא הריצה שוב את כל המילים בראש.
הוא שתק והסתכל לצדדים.
היא אמרה לו,
אמרה מה שניסתה שנתיים וחצי להגיד,
הכל פשוט יצא החוצה,
כאילו כל הזמן הזה ישבו המילים בקצה
ופשוט חיכו לצאת.
היא אמרה לו,
אמרה שאף פעם לא אמרה שהיא אוהבת אותו,
אפילו כשאמר לה.
שהוא היה האהבה הראשונה שלה
ואחרי כל השנים האלו היא לא הפסיקה לאהוב אותו,
אפילו לא לרגע.
אז פתאום היא הפסיקה,
שתקה,
היא הבינה שאולי עשתה טעות,
שלא הייתה צריכה לדבר
והוא פשוט עמד שם והמשיך לזוז לפי הקצב,
שתק בדיוק כמו שעשתה לו לפני כל השנים האלו,
הוא לא אמר כלום,
היא ידעה על מה הוא חושב,
ידעה עוד מההתחלה.