|
אני קוראת לה
זכרון טועה
או
סתם דמיון
פוגשת בה
פינת רחוב
או עוד גן ציבורי
אני רואה אותה
ומנסה
להתקרב
מבלי לאיים
מבלי לשלוח
את כל חללי הזמן
ועד לאן
עד לאן
נפרץ
הצער הרב
בי
פורץ
הצער הרב
בי
מכל מקום
אין ביכולתי
לגשת
ולהתמזג
והיא נותרת
עוד פינת רחוב
עוד שם
ועד לאן
עד לאן
מעבר
לקווי הזמן?
אני נושמת
וחולמת
ועוד כאן |
|
|
אני אוהב סרטים
ישנים
בשחור-לבן,
רומנטיים כאלה,
אולד פאשן.
והשחורים הם
עבדים.
שוב נפלט לפיני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.