|
אני קוראת לה
זכרון טועה
או
סתם דמיון
פוגשת בה
פינת רחוב
או עוד גן ציבורי
אני רואה אותה
ומנסה
להתקרב
מבלי לאיים
מבלי לשלוח
את כל חללי הזמן
ועד לאן
עד לאן
נפרץ
הצער הרב
בי
פורץ
הצער הרב
בי
מכל מקום
אין ביכולתי
לגשת
ולהתמזג
והיא נותרת
עוד פינת רחוב
עוד שם
ועד לאן
עד לאן
מעבר
לקווי הזמן?
אני נושמת
וחולמת
ועוד כאן |
|
|
הבית התחיל
להיות קטן מידי
אז יצאתי החוצה
כדי לעבור דירה,
אישה אחת צרחה,
ומישהו תפס
אותי, ועד שלא
התחלתי לבכות
הוא לא עזב. כבר
חשבתי לחזור
חזרה, אבל הוא
שם אותי על
האישה והלך
תאמינו לי ככה
בדיוק זה היה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.