כמעט שהתחרטתי.
כמעט שחייגתי שוב את הספרות שלך, שאם בכל התקופה שהיינו יחד לא
זכרתי אותן עכשיו הן חרוטות לי עמוק בזיכרון.
כמעט שאמרתי שפרידה היא הדבר האחרון שאני רוצה. כמעט ששיקרתי.
כמעט בכיתי שוב. בפעם האלף היום.
שלא תבין לא נכון, אתה חשוב לי, כל כך חשוב לי, רק כנראה
שה"להיות ביחד" הזה הוא פשוט זה שלא מספיק חשוב. הוא פשוט זה
שלא כל כך בשבילנו.
ארבעת החודשים האחרונים היו קסומים בשבילי, אני מודה לך על כל
שניה של חיוך שהעלית בי, אני כל כך יודעת להעריך את האדם
שאתה!
גוש של צער יושב לו איפשהו בגוף שלי, קצת קשה לי להחליט אם הוא
נמצא בלב או יושב לו שם בראש. קצת קשה לי להחליט אם זה הרגש
שצועק שקשה לו או המחשבות שקצת עצובות.
בסך הכל זה מה שרציתי ולמרות שכמעט בחרתי לבלוע את הרצון הזה
ולשתוק, למרות שעצוב, אני יודעת שזה היה הדבר הנכון לעשות.
יודעת שזה עוד קצת יכאיב. לשנינו.
יודעת.
אני רוצה שיהיה לך הכי טוב בעולם, שתהיה מאושר.
רוצה גם להיות מאושרת, הלוואי שזה יכל להיות איתך.
מתגעגעת.
כמעט התחרטתי.