נועם ברקאי / את |
מרגיש אותך כל כך קרוב
מריח את ריח שערך
קולך כל-כך קרוב שהוא מעביר צמרמורת בגבי
ויוצר עור ברווז על זרועותיי
המחשבה על החיוך העקום שלך
מסיטה את מחשבתי וקשה לי לחשוב
כל פעם שאת פונה לכיווני נשימתי נעתקת
רק כדי לגלות שלא איתי את מדברת
מתבונן בשערך גולש על כתפייך
ומשם מחליק על גבך עד מותנייך.
מושיטה ידך לשפתון לחות
מעבירה אותו באיטיות על שפתייך
ואני מהופנט מתבונן בכל תנועה ומעריץ אותה בדממה
רוצה לפנות, לדבר אבל מתבייש
ושאלה אחת עולה תמיד
"האם מודעת את לקיומי?"
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|