אם רות המואביה הייתה מסתובבת בדרום תל אביב,
בהנחה שלא הייתה מגורשת עוד בנמל התעופה
למרות שגיסתה, נעמי, הייתה יהודייה כשרה,
ספק אם הייתה מוצאת לקט, שיכחה או פאה.

שכן אם אין בליבנו רחמים על עניי עירנו (הקודמים)
מה יחפשו אצלנו הגרים?
שואבי המים וחוטבי העצים
הבונים את בניינה של ארצנו
ציונים אמיתיים.

ושום בועז לא היה פורש עליה את חסותו
ומושיעה מבית המעצר "רנסאנס" שבנצרת.
כלא במסווה של מלון
מלון עם סורגים של כלא.

וזרעו של בית דוד, מודח ומבוייש,
נזרו שדוד על מדפי רכוש המגורשים
במשרדי משטרת ההגירה,
היה מתקיים בנכר,
במואב, או בקולומביה או באתיופיה.

ועם דחיית בקשתו לאיחוד משפחות נישאר אנחנו
בלי גרים, בלי עניים
בלי משיח או תקווה.
בועזים שהחמיצו את ייעודם
ואת גאולתם.