אני וכשרון חברים ממש טובים
מכירים עוד מהגן כשציירתי בצבעים
פיזרתי את הכל ועשיתי בלאגן
הגננת מיד הכריזה שאני אמן
אמא ביקשה כתודה שאצייר את הגננת
אבל ציירתי מכוער כי היא הייתה מעצבנת
עין אחת בצד כדרישת הפזילה
התמונה יצאה ממש מגעילה
למרבה ההפתעה הגננת אהבה
צילצלה למומחה מרוב שהתלהבה
המומחה אמר שיש לי כישרון
אמרתי - כמובן, הוא חי אצלי בעיפרון
הוא רצה שאצייר לו, אך הייתי עייף
כישרון כבר נרדם ויצא רק עטלף
המומחה הלך בכעס והגננת נעלבה
בגללה נתקעתי שנתיים בגן חובה
כשהייתי כבר גדול קשקשתי במחברות
מתעלם בכוח מהערות המורות
יום אחד המנהל לקח לי ת'מחברת
והכריז בקול - זו יצירה נהדרת!
הסתכלתי בזלזול, הרי זה קשקוש
מהפעם שכישרון גנב את הטוש
אבל המנהל מיד זימן הורים
ורשמו אותי לאיזה חוג של ציורים
החוג היה משעמם, ציירנו רק פירות
אז התחלתי דווקא לשנות יוצרות
שיניתי צבעים, עיוותתי צורה
עד שנתפסתי על ידי המורה
המורה במקום לצעוק, חייכה חיוך גדול
ואמרה לי שנועדתי לאחוז מכחול
היא טענה שלא ראתה כזה כישרון בגילי
ואני רק ראיתי את עיוותי הפנדה שלי
לא רציתי ללכת, אבל אמא גררה
מצאתי את עצמי מול שאלה לא ברורה
האיש מלפנים נראה קצת מפחיד
הוא שאל משהו לגבי העתיד
עברתי לבית ספר אחר, מיוחד
אני וכישרון לא הכרנו אף אחד
אז דיברנו אחד עם השני וציירנו בשניים
בטעות יצא ציור עם שני זוגות עיניים
האיש המפחיד שניהל את המקום
אמר שהוא מכיר מישהו בתוך המוזיאון
הוא ארגן תערוכה פרטית בשבילי
שכולם יראו את הכישרון שלי
אבל כישרון די ביישן וכך גם אני
והתגעגעתי נורא לחברים שלי
ולא רציתי להיות שם ובכל זאת חייכתי
הלכתי לבית ספר, ציירתי והמשכתי
יום אחד אמא ראתה
אותי ואת כישרון בוכים על המיטה
לא רצינו בית ספר, מוזיאונים, תערוכות
רצינו בלאגן שנראה כמו התפוצצויות של מוחות
רצינו לחזור לצייר כמו פעם
בלי ביקורת של אנשים חסרי טעם
רצינו לקשקש בלי להראות
לעצבן מורות ולהרוס מחברות
ויותר מכל רצינו להישאר קצת לבד
בלי השגחה של אף אחד
ולישון קצת... |
