כשהייתי קטן הייתי מדבר מלא עם אלוהים. הייתי הולך ברחוב ומדבר
איתו. בלב. בשקט. שלא יחשבו שאני איזה אדיוט. לא האמנתי בו,
אבל רציתי לעשות את זה ליתר ביטחון. וגם לא היה לי אף אחד אחר
לדבר איתו על זה. לא היה לי איזה פסיכולוג או חבר לדבר על
תהיות בקשר לחיים. מה ילד בכיתה ד' יחשוב על חבר שלו אם הוא
יתחיל לחשוב קצת על "משמעות החיים"? הוא לא יבין כלום. רובם לא
יבינו.

אלוהים, אם אתה קיים, אז דבר ראשון אני ממש מצטער שאני לא
מאמין בך. אבל, אתה לא נותן סימנים. למה העולם כזה מסריח? למה
כל כך הרבה סובלים פה? איך אני אמור לדעת שאתה קיים? למה אתה
מתאכזר לכל כך הרבה אנשים? למה אנשים מתים פה ממחלות של סבל
רצחני? למה אנשים פה כל כך אכזריים וחסרי סבלנות? אלוהים, עשית
עולם מסריח.
אנשים פה מגעילים אחד לשני. לא מקבלים דברים אחרים מהם. לא
מקבלים אנשים אחרים. רעיונות אחרים. העולם כזה לא שווה את
החיים פה. כל כך הרבה דברים שצריך לחשוב עליהם. אתה יודע משהו?
לפי דעתי, כדאי שתהרוג את כל בני האדם. בבת אחת. במכת חשמל או
משהו. מוות מהיר. אני רוצה להיות ציפור. או צב. זה נשמע מוזר
שאני רוצה להיות צב, אבל בעצם, תחשוב על זה. הוא לוקח ת'חיים
בקלות, לאט לאט, והוא מזכיר לי את עצמי קצת. הוא נראה דיכאוני
כזה. אבל הוא אומר לעצמו "לא נורא" כזה. הוא יודע שחרא אבל לא
אכפת לו כל כך. הוא מתעלם. האמת שנראה לי שזה די מסוכן. יש
חיות שטורפות אותך ואתה יכול להתקע על הגב ולמות מרעב מוות
איטי ומלא בסבל. ממש חוסר אונים. וואי בעצם זה ממש באסה להיות
צב. אבל, זה בטוח יותר שווה מלהיות בן אדם. בן אדם זה בעל חיים
הרבה יותר מדי חכם. יותר מדי חושב. יותר מדי בעל יכולות. אם
הייתי איזה חיה מפגרת שלא יכולה לעשות כלום. דג למשל. זה גם
חיה טובה, דג. סתם משועמם כזה בתוך הים הענק. לאף אחד לא אכפת
ממך. אתה יכול להתאבד בלי שאף אחד יהיה עצוב וישים לב. זה
יתרון. יתרון ענק. בתור דג הייתי מתאבד מזמן. לא נראה לי שיש
לו הנאות בחיים. סתם חיה. אבל דג בטח לא מתאבד כי הוא לא חושב
על האפשרות בכלל. גם לא כסתם מחשבה שחולפת בראש.
אוף אלוהים, למה אתה מקשה עלי כל כך? תראה לי בן אדם אחד
שעכשיו כותב על זה שהוא רוצה להיות דג. אני מעורר רחמים ממש.
זה עצוב קצת. אבל יש לזה גם צד חיובי - אני רואה דברים שאנשים
אחרים לא רואים. רובם לפחות, אני חושב.
אלוהים, רק שתדע, שאתה יצרת עולם מבאס נורא.
אלוהים, יש לי רעיון בשבילך, אולי תהרוס ת'עולם? לא יודע איך.
תתקע אותנו בשמש ותפוצץ אותנו. יש מלא דרכים. אם אתה צריך עזרה
אני אהיה פה. אבל תעשה לי טובה, שיהיה מוות מהיר. ושאף אחד לא
ידע שזה רעיון שלי, כי יכעסו עלי נורא. תחשוב על הצדדים
הטובים, לא תצטרך לתחזק עולם כזה, לא תצטרך לראות את הסבל פה.
אלא אם כן אתה נהנה לראות סבל. לא יודע. וגם, לא תצטרך להקשיב
לילדים מפגרים כמוני שלא יודעים מה הם רוצים מהחיים שלהם. תגיד
כמה אנשים כמוני פונים אליך כל יום? הרבה? נראה לי שכן. עבודה
קשה אה? מגיע לך. זה בגלל מה שאנחנו עוברים פה. ניסית פעם
להיות בן אדם?
אלוהים, בבקשה תשנה פה משהו. משהו קטן בחיים שלי שיעשה פה קצת
יותר טוב. תבאי לי איזה מישהי נחמדה, יפה, ודכאונית קצת. לא
הרבה. קצת. בשביל שנוכל לדבר על זה. נורא חסרה לי מישהי לדבר
איתה. מישהי לאהוב. מישהי לחיות בשבילה. רק תביא מישהי שתאהב
אותי. מישהי שלא יפריע לה כל הבעיות שלי. המוזרויות. מישהי
שאני יכול להתחבר איתה. שאני יכול ללכת איתה ברחוב ולשיר איתה.
סתם לשיר. לצעוק. מישהי שאני יוכל לשכב איתה באיזה שדה ולדבר.
לשכב איתה על הדשא, לא לעשת אהבה. לא בינתיים. מישהי שתעזור לי
להתגבר על הבעיות בחיים שלי. ושאני יעזור לה. שאני אהיה לה כמו
הידיד הכי טוב והחבר הכי טוב. שנדבר הרבה. קודם נדבר, אחר כך
נתעלס. נורא חסרה לי מישהי לאהוב. מישהי לחיות בשבילה.

אבל הרי מחר אני אקום בבוקר, וכלום לא ישתנה. הכל יהיה אותו
דבר. אז למה אני בכלל מנסה לדבר איתך? אין לי מושג. אולי בשביל
אלפית הסיכוי שהדתיים המעצבנים האלה כן צודקים. אולי. מי יודע.
רק שאני לא יגמור ת'חיים בתור איזה רבי שכל מה שיש לו בראש זה
בית כנסת. דרך אגב אלוהים, הדת היהודית היא דת מחורבת. לא דת
יפה. תשנה אותה.
תעשה משהו אלוהים. משהו. משהו טוב.

כי נמאס לי כבר להשאר פה.