שנת האדמה נודדת בלילה
רועדת  היא מכילה את הימים
סובבת באליפסה ספיראלית
נעה כמטוטלת של כוכבים

אני סובבת סביב עצמי
בעיגולים
ראשי על הכר
בועטת בצלילים המפכים
וצוללת למעמקים
שם
מתעטפת בגלימת זיכרונות
מנפה חטאים
דוחה  פתויי מלאכים מתחזים
מפזרת עשן צללים

(בוטל כוח המשיכה
שמעתי אומרים
זה הכל עניין של יקומים עקומים)

נשר  פורש כנפיים בחלל המתהווה בי
ציפורית נאחזת בסלע המעוגן
ושמי חרוט עליו

בארץ החלומות אני מחייכת
מזמנת לי אוטופיות
וחתולי רכות
שרים לי שיר ערש
נינוח

בשילוב אצבעות רכות הצל משיל כנפיו
מתאדה
אל ריסי השחר.