תמונה אחת והרבה צלקות - זה כל מה שנשאר לי ממנו.
עבר שלם של לבלוב ופריחות, נבל כנגד עיני הפקוחות.
עוד אות ועוד סימן שמביאים איתם גרגירי הזמן,
מלמדים אותי שכאב הוא בר חלוף כמו סימן הגל בחוף.
תמונה אחת של אלף מילים, זכרונות, ריחות וגוונים
צלקות ופצעים שמגלידים לאט אך בזהירות...
כעת מה נשאר לי מתקופת הסתיו בחיי?
כמעט ולא כלום, העלים נשרו ואיתם האשליות,
הפרחים נבלו ואיתם הדמיונות.
אפילו הלב החל מתרפא, הסימנים הכחולים מלבינים,
לבן - זהו צבע עורם של המתים.
על יד לבנה, צלקת אדומה אחת בודדה,
כאילו מסרבת היא להפרד מהיום בו נולדה,
וזה רק כאילו ולא באמת - כי את האמת שאני כבר
שכחתי את מה שנשאר לי ממנו - המת.