דואגת לך איש רחוק,
הגון אתה בעל רגש עמוק.
אם יד אחת הייתה בכדי מהתהום להצילך -
הייתי מושיטה את שתי ידי ומסתכנת ליפול איתך.
אך אף יד ואף גזע לא ימנעו את התרחקותך,
הרוח נושבת בחזקה ואתה נאבק בה על קיומך.
דע, איש גדול, יש אי שם ניצן זעיר
שמביט מהצד על הכל.
פתע, תיפול. הניצן יבול. התהום תסגר,
הזמן ימשיך לנוע, הטבע ימשיך לגווע, לשבוע.
אל תרחיק לכת איש רחוק,
מי יכסה פני מפני להט החמה,
מי ישקני במי אהבה ויספק לי נחמה,
מי אם לא אתה תראה לי את הדרך הנכונה.
אל תחלוף כעונת טבע זמנית,
השאר כאן איתן וחזק,

קול בכי צורם... והטבע שתק.