אחים יקרים אתם קרובים אתם רחוקים
אתם שוכבים עפר לרגלינו
סופגים בשקט ובהכנעה את דמעותינו
אנו עפר לנשמתכם  מרכינים ראש לכבודכם

אתם בזוהר הרקיע מאירים  מהירים
ומזהירים רחוקים אי שם בכוכבים
דומעים את שבעינכם אור גדול

שנינו כל כך קרובים וכה רחוקים
שכל יום עם עלות השמש  
אנו זוכרים אתכם באהבתכם
במידותיכם ועמדתכם השלוות  

מה שנותר לנו לעצמנו זה געגוע
והמון תעתוע בין שמים וארץ
האם הייתם או חלום היה

הותרתם לנו אבק כוכבים
שטמון עמוק בנפשותינו
מדי פעם אנו דולים אותו
שותפים את עינינו
וממשיכים להתגעגע