אין לי את הזכות להגיד לך כלום אבל אני לא יכולה לשתוק,
אני רוצה באמת, אני פשוט לא מסוגלת.
בחיים לא הרגשתי ככה, שיחה מדהימה.
ואמרתי לך הכל, הכל.
חשפתי את עצמי, נותרתי ערומה,
מרגישה שתגן עליי תמיד, אבל אתה לא שם עכשיו
נאחזת בתקוות, באוויר
ואתה אומר שיהיה טוב, אתה מבטיח.
אני כבר לא חושבת ככה.

אתה מדהים אותי בכל פעם מחדש,
ואני רק רוצה להיות לידך, לגעת, לחבק
ואתה כאן קרוב, אבל כל כך רחוק...

לילה בחוץ, כוכבים בשמים
רוצה להביט בהם איתך, שיאירו עלינו
שתגלה אותי, בכל המובנים
אני טהורה, אתה יודע...
רק בשבילך,
אבל עוד 3 שנים כשתרצה לראות אותי, באופן טבעי אני מניחה שאני
כבר לא אהיה "לדה"
זו תהיה ההחמצה האישית שלי, אולי גם שלך
אבל לא נראה לי שיהיה ניתן לשלוט בזה.

יום אחד אני אראה לך שכתבתי עליך והרבה
ותחשוב על זה, תגלה שאתה כמעט ולא מכיר אותי
הדבר שעושה לי הכי טוב בעולם (הכתיבה) ואתה בכלל לא יודע מזה
אני מסוגלת רק לכתוב ולהוציא הכל, כמו עכשיו למשל.
אני מרגישה כאילו אני כותבת מכתב פרידה והדמעות זולגות באופן
הכי טבעי בעולם...
בכל מקרה, הכדור אצלך בידיים, עשה בו כרצונך.

אוהבת תמיד,
הנפש התאומה שלך.