האב השכול יוצא למחול אחרון עם
בתו של האלוף המנוח
רך רך הוא אוחז בידה הקטנה,
כמו היתה של בתו, רועד
וצועד,
ידיה החשופות מייצבות את הרגע,
מבטו השבור, כבדותו המרוסקת,
רך רך הוא נאחז בידה הקטנה,
לוכד רגע מתוק אחרון.
עיניה העצובות טובעות בעיני,
מתיקותה פוסעת מבעד לבגדי,
האב השכול קד קידה ונושק באבירות,
רך רך נאחז בידה הקטנה
ורץ, מבוייש, אל הדלת המסתובבת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.