רציתי אותך כל כך
ואמרתי לך,
ידעת את זה.
ופחדת שאני אפגע בך שוב
ובצדק...
אחרי 5 פעמים שעזבתי אותך
הפחד מוצדק
אבל הפעם הרגשתי אחרת, הרגשתי שונה
הרגשתי שאני יכולה לאהוב אותך,
לתת לך את כולי.
ואמרת לי שאתה מפחד, שאני כל בוקר קמה בזוית שונה,
שאתה צריך כוחות בשבילי, שאתה אוסף אותם
ואני הבנתי הכל, ועצרתי מלפעול,
נתתי לך יד חופשיה להחליט מה שתרצה, כשתרצה, אם בכלל...

כששלחת לי את ההודעה, לא הייתה מאושרת ממני,
חשבתי לעצמי, הנה הוא כנראה אסף את הכוחות שהוא דיבר עליהם
ונשבעתי לעצמי שאני לא אפגע בך שוב לעולם.

נפגשנו באותו היום, ראינו סרט
KILL BILL
סרט נחמד דווקא.
שכבנו מחובקים
ליטפת אותי, ואני אותך
"לירז, אני מת לנשק אותך, אבל אני לא יכול", אמרת
"למה?" שאלתי
"כי אני יודע שאני אסחף ואני לא רוצה."
"אני לא אתן לך."
ונישקת אותי...
ברקע התנגן השיר של פבלו רוזנברג, שימי נר על החלון
וחשבתי לעצמי, איזה רגע מדהים
נרדמת קצת,
ואני רק הסתכלתי וחשבתי.

התעוררנו, ליווית אותי למטה
ריח הסיגריות שעישנת חנק אותי
אבל לי לא היה אכפת, רק רציתי להיות קרובה אליך
"אני לא יודע מה אני עושה", זרקת לפתע
ואני הגבתי בחיוך מתוק שאתה לא עושה משהו רע,
נישקתי לך בפה
ונסעתי הביתה.

קיוויתי שתשלח הודעה, שתוודא שהגעתי הביתה
כמו תמיד, כמו אז...
זה לא קרה, אבל זה לא ממש הפריע לי
כי ידעתי שתתקשר מחר ונדבר.
חשבתי ככה, בכל מקרה
וגם זה לא קרה
עברו כבר שלושה ימים
ולא שמעתי ממך.

אני נשבעתי שאני לא אפגע בך הפעם.
למה אתה פוגע בי עכשיו???
זה אני ואתה...