מתנדנד בין תקופה לתקופה
כשבסוף הדרך מתחילה ההתחלה.
ריחות פשוטים של יסמין ותוגה
בראותי גבעת עצבות מתוקה.
שבתי אל מה שמתיימר להיות פעם
לרחשי הליל הלבן וצחוק הזעם.
ברחובות סתומים של שקט
באספלט קשוח, צבוע צבעים דומעים.
שריקה רחוקה נשמעת דרך שדות חלולים
העשב לח כשטל נח על משכבו.
והיא צורמת כדהרה רחוקה
והיא זוכרת אותה ילדות ארוכה.
כילד שספוג בזמן מבוגר
מפלס דרכו אל העבר.
פתילי זיכרונות נשלפים כקוצים
ימים קלילים נשמרו בארגזים.
ועל קו הגבעה שמחובר לביתי
אני צועד וצלי איתי
כמתחו יריעה יפה צבועה ויצוקה
על האמת הקדומה והפשוטה
ילדות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.