עם כל זיכרון שמתווסף לגעגוע חרד
החבל נמתח בעוד כמה תסכולים.
יחד עם הזמן שעובר העצב נמשך
והופך לטריוויאלי בחיים.
מאז שאין -
האהבה התחזקה וכובשת בשטחי הלב.
אהבה עצובה שלא תתממש.
קולות וצלילים של ימים אחרים
כבדים על הערסל שבלב -
והוא נמתח ונמתח מנסה לא לגעת
בתחתית של שחור ענק וכואב.
וזהו.
לבד ומתבודד, ללא חיבוק אחרון וכובש
ללא יכולת להסביר את הכאב -
שהוא שלך גם אם אינך שואל או מתפלל
ואין לחלוק בו עם אחרים או עם אחרת
רק לשתוק, להשתגע ולקבל.
לפעמים נראה שאתה בהזיה לא שלך
שתכף היא תיכנס בדלת ותחייך במבוכה.
תצטער על הכאב ועל מה שקרה
ותאמר, כל זה לא היה בכוונה.
מתעורר בבוקר, לחיים רגילים
עם מחשבה מטורפת על נדודים.
זה קרה ולא ייגמר.
הולך וזוכר. |
