אומרים שזאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה מאז ומעולם שהיתה
פריצה בשידור חי לגלגל"צ. יערה עוז, השדרנית החיננית החדשה של
"איזי איזי" אמרה פתאום בקול נבוך "או קיי, אנחנו עוברים עכשיו
בשידור חי לשמוע את הודעת ראש הממשלה". המיקרופון נשכח פתוח
כמה שניות ועל רקע תחילת נאומו של הרב שמעי'ה צוקרמן, ראש
ממשלת ישראל, נשמעה עוז כשהיא מסננת "גד, מי החליט על העברת
מסיבת העיתונאים הדבילית הזאת?"  

ראש לשכת רה"מ היסה את העיתונאים הרבים. "רבותי קצת שקט. אנו
פונים להודעת מורנו ורבנו הרב אריאל שמעי'ה צוקרמן שליט"א, ראש
ממשלת מדינת ארץ ישראל".
"אזרחי מדינת היהודים", קרא צוקרמן מן הכתב, "היום הוא יום
היסטורי. אני מניח כעת את הנדבך האחרון בהחלט לסיומה של מלחמה
בת למעלה ממאה וחמישים שנה. פרטי התוכנית יתפרסמו בקרוב, אולם
את עיקרה אני יכול לומר כבר כעת. עד שנת ה'תשצ"ח לא ישארו
בעז"ה יהודים בתל אביב. הסכם השלום עם כל מדינות ערב ובראשן
ידידתנו החדשה המעצמה האיראנו-עיראקית, שנרקם בחשאי במשך שלושת
החודשים האחרונים, ייכנס לתוקף עם עזיבת אחרון היהודים את תל
אביב. ערב טוב".

יערה עוז באולפני גלגל"צ בת"א דחפה לתוך הקומפקט את הדיסק
הקרוב ביותר והסתכלה מבעד לזכוכית על איתי, המנהל האסרטיבי
שהגיע לא מזמן מיו. סי. אל. אי. זה היה "לא עוזב את העיר" של
ארצי, והיו לה 4 דקות ו-42 שניות עד לסוף השיר המתקרב כבר
לשנתו החמישים. היא רצה מתוך האולפן. "איתי! מה אני הולכת
להגיד עכשיו? מה זה בכלל הדבר הזה? טוק טו מי!"
"אני ממש לא יודע מה להגיד לך... תמשיכי... כאילו... כרגיל...
משהו השתבש שם, אין ספק. הוא אמר שלא ישאר יהודי בת"א, נכון?
שמעתי נכון?"
"כן, נדמה לי, זה לא ממש הגיוני כאילו, לא?"
"אני לא יודע, אין לי מה להגיד בדיוק. אני בסך הכל מנהל תחנת
הטמעת שירים. האמת שזה לא הדבר הראשון הלא הגיוני שהוא עושה.
עמוס יהושע עצמו אמר בשבוע שעבר, אחרי החלטת הממשלה על הקמת
מיני בית כנסת כתנאי להיתר בניה לסניפי מק'דונלד, שזאת מהות
הדמוקרטיה ויש לקבל את הכרעת הרוב. שמעתי שאמרו בפוליטיקה NOW
שהוא כבר לא לגמרי מחובר. אין לי הרבה מה להגיד לך יערה.
לעזאזל, מאיפה הוא הביא את הקטע הזה של ת"א?"

האמת היא שלאיש לא היה ממש ברור מאיפה בדיוק צצה "תוכנית ת"א".
מעטים מאוד ידעו שהקטע של ת"א התחיל בסך הכל שלושה חודשים
קודם. זה היה כשד"ר נאיף אל-חומוס, נשיא המעצמה הדו גושית
איראניראק, ביקש להפגש עם שמעיה צוקרמן בארבע עיניים. "לעשות
עסקים" היה הביטוי בו השתמש. במטה הראשי החדש של המוסד, שזה לא
מכבר עבר לראש פינה כמסקנת ועדת החקירה שהוקמה אחרי רעידת
האדמה היזומה הגדולה, נערך דיון דחוף בהשתתפות כל בכירי זרועות
הבטחון, אך למען האמת איש מבין הנוכחים לא ניחש מהם בדיוק
"העסקים" אותם רוצה לעשות אל-חומוס עם צוקרמן. היה רק ברור
שהעניין קשור בדרך כלשהי לתוכנית המימן ההידרונויטרוני
האיראנית.  

ואכן היה קשר. "רבי צוקרמן יא חביבי, שנינו בני אללה אנחנו",
אמר אל חומוס, "הגיע הזמן לפיוס היסטורי בין האחים. בשבוע שעבר
בעזרת אללה והסינים המבורכים הגענו לפצצה. מבוקשנו הוא בעיקר
סמלי..."
"ובכן זאת ההצעה, במקומך הייתי הולך על זה", חתם. צוקרמן לא
ציפה להצעה מעין זו, שלא עלתה בשום סימולציה בראש פינה,
וחיוורון קל עלה בפניו. ראש המוסד הרב אמסלם עוד יחטוף על זה,
חשב.
"קח שבוע שבועיים. לא בוער לנו, כמו שאומרים אצלכם", חייך אל
חומוס, "אנחנו יודעים שיש לך קשיים קואליציוניים".
   
המעניין היה שדווקא אנשי הרוח מיהרו להגיב מן הפוליטיקאים.
נדמה לי שחתן פרס פוליצר ומתכנן היכל הדמוקרטיה במצפה שלגים,
האדריכל הישיש רן כרמי, היה הראשון. מעל גג בניין האופרה ניהל
בצורה מעוררת רושם את ההתבצרות שלו ושל כמה אומנים. (נדמה לי
שעדי להב שבדיוק חזרה מהביאנלה לאומנות האפשר בונציה, שם זכתה
לתשומת לב מיוחדת עם המיצג "ואו" שלה, נראתה שם).
"תשמע רפי, בשעה כזאת אין מקום ליריבויות היסטוריות", אמר לרפי
גולן מרשת ב' בגל הפתוח, "צריך להבין, רפי. צריך להפנים. קשה
לי עדיין לקלוט את מלוא המשמעות, אני מניח שתסכים איתי. ונדמה
לי שכל בני העם הזה יסכימו, או ליתר דיוק אלה שעוד לא איבדו
צלם אנוש. רפי, מול פשע נגד האנושות זה, הפשע של הריסת, החרבת,
הייתי אומר השמדת, השמדת בית האופרה, צריך ואפשר וחובה להתקומם
בכל הכלים. אין דבר כזה, אתה שומע? איך הנוער אומר היום, רפי?
"אין חיה כזאת". ובכן רפי, מסתבר שלפעמים בני אדם מתנהגים
כגרועים שבחיות. תקשיב אתה, ושתקשיב כל הממשלה הדמיונית הזאת,
הממשלה המדומיינת הזאת, ממשלת הבובות הזאת של אלוהים עם הדחליל
המזוקן הראשי הזה שבראשה. תקשיב טוב אדוני הרבי, על גופתי
ייהרס בניין זה, או אם תרצה יחד עם גופתי, זה לא משנה. על
גופות כל האומנים שנקבצו כאן בלילה אפל זה".

באותה שעה עצמה התראיין למתי נגבי בגלי צה"ל ד"ר יוסוף
אל-מוגרבי. "אני חייב לברך על סגירת מעגל מאוד משמעותית עם
הריסת מגדל שלום", התפייט אל-מוגרבי כדרכו, "דומני כי זהו מקרה
מובהק של צדק היסטוריופואטי. אני רוצה להזכיר למאזין הממוצע
שבוודאי שכח זאת, שמגדל שלום נבנה על חורבות גימנסיה הרצליה.
אני על כל פנים לא שכחתי. ההריסה כעת של מגדל שלום על כל
המשמעות הכרוכה בצעד זה, היא ללא ספק תרומה סמלית אדירה לשלום
בין שלושת העמים. לפעמים צריך להרוס כדי לבנות ואת זה הרב
צוקרמן כנראה הבין. אמנם באיחור של יותר ממאה שנה. אמנם זה אכן
נכון מה שכתב היום אברהם לאור ב"המדינה", שאת מאה שנות רמיסת
חולות יפו הזהובים לא ניתן יהיה להשיב עוד לעולם".

בלילה נקבצו אלפים ברחובות, כבמעין אקט פרידה המוני. מאות
אלפים זרמו רגלית לכיוון נתב"ג 2050 שנראה היה כי לא יעמוד
בעומס עוד זמן רב. אבל שלמה ארצי הלך לצוותא. כמובן, וכי לאן
ילך? כמה מאות חיכו לו כבר שם. ידענו שתבוא לפה, אמרו. ארצי
הקשיש, לראשו כיפת הברסלב הלבנה, נעזר בחייל צעיר ועלה לבמה.
"מול קהל אני מבולבל אתם יודעים", אמר, "בטח בערב כזה. מתי זה
היה בעצם? איפשהו בשנות ה-70 היפות ההן. אז הופעתי כאן
לראשונה. איש לא הבין במי מדובר ועל מי נכתב השיר. אתם הרי
יודעים שאני חיה פוליטית. מזדהה עם מיעוטים. איש לא יתפוס, אבל
הלילה הזה כולנו גברים הולכים לאיבוד".

למחרת הופיעה ב"המדינה" מודעה של עודד עוז.
"עוצו עצה, ותופר; דברו דבר ולא יקום (ישעיהו ח, 10). היום של
הטרנספר, של ההשמדה, של חורבן אחוזת הבית היא תל אביב, הוא
עצמו היום של סירוב פקודה. אין בדעתנו להרבות במלל ביום שכזה.
כל שאנו אומרים הוא מילה אחת, קצרה, פשוטה, חד משמעית: לא!"
בד בבד המודעה עלתה בו-זמנית בכל אתרי האינטרנט בעלי סיומת
co.il לאחר שהטריליונר גדי טאוב קנה את כל האתרים לשלוש שעות.
למעלה מ-2000 אנשי רוח הצטרפו לעצומה, ביניהם כלות פרס נובל
לספרות רינה פרנק מיטרני ופרופ' עליזה אלרואי. רק שמו של עמוס
יהושע בלט בהעדרו. יש רומזים שאמר למקורביו שיש לציית להכרעת
הרוב. בקשותיו לעלות לשידור אצל ניסים מישאלי נדחו בטענה שאין
מקום לנתינת במה למסיתים.  

אבל ראש הממשלה המשיך לשמור על שתיקה. רשתות הרדיו היו
הראשונות להודיע על השבתת השידורים עד להתייצבות ראש הממשלה
למסיבת עיתונאים בה יענה על כל שאלה שיישאל. מלשכתו נמסרה
בתגובה הודעה לקונית קצרה:
ראש הממשלה מברך על השבתת שידורי הרדיו ומקווה כי הטלויזיה
וההולוגויז'ן ילכו אף הן בעקבותיו. הרבה נזק גרמו שני אלה
לערכי האומה במהלך שנות קיומם.

בתגובה כינס ערוץ 2 פאנל מומחים בנושא "האם ירד ראש הממשלה
מדעתו". פרופ' מישאל הרסגור הזכיר לצופים שזו לא הפעם הראשונה
בהיסטוריה. עוד ב-1876, פרדיננד הרביעי מלך הולנד השתגע בהיותו
בן 76 והחליט שאף פעם לא נולד. אם כי הטירוף הנוכחי גדול כמובן
בהרבה, ציין הרסגור, וזכה להנהון חרישי של כל הנוכחים. קשה גם
לי למצוא מקבילה כל שהיא לכך. למעשה אינני מכיר דוגמה היסטורית
לגרוש של קהילה על ידי בני עמה. למעט המקרה האזוטרי של גוש
גדיד שאינו קשור, כמובן, לענייננו.  


קיני ההתנגדות האחרונים התמקמו כצפוי באוניברסיטת TLV ובנמל.
ביום שני בצהריים יצאה מן הנמל אוניית "אוגנדה" ועל סיפונה
כ-2000 איש בדרכה ליעד לא ידוע. שמועות עקשניות טענו שהנשיא
פרס עצמו הוגנב לאוניה בחשאי, לאחר שהבין כי זו ההזדמנות
האחרונה שלו להיות ראש ממשלה של מדינה יהודית. גורלם של מתבצרי
האוניברסיטה עדיין לא ידוע ברגע כתיבת שורות אלה. יוסוף אל
מוגרבי צוטט כאומר שאין להעניש את הסטודנטים הצעירים על פשעי
סבי סביהם וכי הוא עצמו מוכן להגן עליהם בגופו. בסביבות 5
ושלושים לפנות בוקר עזב שלמה ארצי את העיר. בערך באותה השעה
בלשכתו החדשה בקומה החמישים ואחד במגדל המרובע בעזריאלי גחן
סלאם בשארה, נשיא פלשתין, אל הטלפון.
"סלאם עליכום."  
"עליכום סלאם", ענה קול.
ממשיכים?
ממשיכים.