אהוב יקר,
מה שהחל כמכתב לאהוב בלתי ידוע, הנכתב מצער וכאב, כעת מוקדש
לך, כתוב באושר צרוף...
אהובי, אהבתך לי כמסתורין חבוי, כיין משכר.
געגועי נושכים בנשמתי, המבקשת נשמתך.
בעלות השחר, עם חשכת הליל אתדפק על דלתות ליבך, אנסה למצוא שם
מאחז עולם, מרגוע לנפשי המשתוקקת.
ואתה לא תדע עוצמת אהבתי, אשר מרחבי האופק לא ידעו להכיל. האם
תבין שתיקתי, תשמע זעקותי ותאספני אליך? האם תלחש באזני
מילותיך המרפאות?
שלך אני, נשמתי - נשמתך, מחשבותי - מחשבותיך, יסוריי -
יסוריך...
אתה כגעגוע טרוף הלוכד אותי, שבר חלום הנסחף אלי חוף בסערת
רגשותי, בחושבי עליך.
הראה לי שביליך הנסתרים, ואמשוך אותך איתי למצולות בשירת
אהבתי, כבת ים המפתה מלח אובד.
אטביע ישותך ביישותי, אכשפך במנגינת לבי, בהרמוניה שמיימית.
טבע אהובי, וחיה איתי לנצח, וכאשר יכלה האוויר בריאותיך אצמיד
שפתיי לשפתיך, אנשימך בהווייתי, אינק אהבתך אל תוכי, ובים
ובסערה נהיה לאחד.
וכאשר יזעמו שמיך וירגז הסער, אהיה אני שמשך, להאיר יומך
ולחממך. שכב בסופה אהובי, הבט אל פסגתך הלבנה ואבוא אליך. שערי
המושלג יעטוף פניך, זרועותי יישאוך למקום מבטחים וגבישי לבך
ימסו. אתן לך את חומי ואשמח גם בצינתך, כי ממך באה.
אמצני אל חדריך הנסתרים ואהיה לך למקלט עולם. כלא אותי בתאיך,
כבלני בחבלי אהבתך והשמד המנעול. השל חירותי מעלי ואזרום כחמצן
בעורקיך. אחיה בנשימתך, אהיה כחנקן הלופת את ורידיך ברוך, אכה
בדופקך, אהיה לך כסם מסוכן, ממכר, עוטף.
אהיה לך האור הגואל, החושך המבורך. אהיה לך כחיים הבורקים,
כמוות האינסופי.
אתה אהובי, ששמעת זעקות אדמת אהבתי הפוריה ובאת לחפשה. והיא
צרובה מאבק אשליות, משרב הבטחות, והמסע מסוכן וקשה.
ואתה כהלך במדבריותי, משאיר טביעות רגליך בחולות הרכים אשר לא
ידעו מדרך רגל, העזת ובאת אלי.
אשקך מנווה נשיקתי הנטוש, הבתולי, ואתה תגמע ותרווה צמאונך.
אמיס לבך בחומי, אשרפך בבעירתי, וכאשר תהזה בלהבה אעטפך
באשליותי.
אך בלילות הקרים כאשר תקים אוהלך ותסיט פתחו ממני, אתעטף אני
בגלימת הלילה המשובצת בכוכבים. החולות יכסוני ודמעותי יקוו בטל
הערב...
עפר אל עפר תתמזג האדמה בעורי ופצע לבי ייפתח. ואוותר מדממת,
ודמי יתמזג ברוחות השמיים, ועל כנפיהן אשלח לך חלום מתוק.
התעורר אהובי, כשעל שפתיך שרידיו, בוא ואסוף אותי אליך, השקט
נפשי הרעבה, חבקני בקור בדידותי.
כעוף החול אבער בלהבות תשוקתי אליך, אל עיניך הבורקות, אל
קרבתך המנחמת.
כמוהו, בכאבך אניח ראשי על חזך וארפאך בדמעותי.
וכמוהו אגווע לצידך ובנשימתי האחרונה שפתיי ילחשו שמך.
אוהבת אותך לעד,
עדי שלך. |
